אחמד ג'מאל פאשה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ סדר תבניות בסוף הערך (בוט סדר הפרקים) |
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: {{ס:\1| |
||
שורה 17:
====יחסו ליישוב====
בראשית שלטונו הצהיר ג'מאל כי הוא מתנגד רק ל[[ציונים]], ואינו שונא יהודים, והמשיך במדיניות רדיפת הציונים שהייתה נקוטה עוד קודם לכן, מבלי להתאנות לכלל היישוב היהודי. אל היהודים הוא פנה כאל כלל תושבי האזור "לגלות נאמנות לשלטון במאבקו למען ניצחון האור על החושך וניצחון האנושיות האשלאמית"{{הערה|{{הצבי|ג'מאל פשה|מנשר לאנשי סוריה!|1914/12/24|00100}}}}. ג'מאל העריך את הכוחות המקצועיים וההשכלה של היהודים, כרופאים, מהנדסים ואגרונומים. הוא הסתייע בשירותיו של האגרונום [[אהרן אהרנסון]] (לאחר מכן איש [[ניל"י]]) במאבק נגד מכת ה[[ארבה]]. בענייני אספקת מזון הוא נועץ בד"ר [[ארתור רופין]] ובמומחים יהודים אחרים. את ארגון הנטיעות ב
אולם בשנת [[1915]], לכשהגיעו הידיעות על הקמת [[גדוד נהגי הפרדות]] ועל השתתפותו בקרב [[גליפולי]], ולאחר מכן על דבר הקמת [[הגדודים העבריים]] על ידי [[זאב ז'בוטינסקי]], שינה ג'מאל את יחסו ליהודים והחל לדכאם ולרודפם. תוך כדי כך, ובמשך יתר תקופת [[מלחמת העולם הראשונה]], דיכא ג'מאל באכזריות כל פעילות לאומית, יהודית כערבית, בתחום שלטונו. יחסו ל[[היישוב|יישוב]] הפך לעוין ביותר, והוא הטיל על היישוב גזירות קשות כגון גיוס כפוי ל[[צבא האימפריה העות'מאנית|צבא הטורקי]], חובת [[התעתמנות]] (קבלת האזרחות העות'מאנית), ביטול ה[[הסכמי הקפיטולציות|קפיטולציות]] (זכויות היתר של יהודים אזרחי חוץ), הוצאות להורג של מרגלים ועריקים, פינוי מקומות ישוב יהודיים עם התקרבות החזית (לרבות [[גירוש תל אביב]]), וגירושים מן הארץ, לרבות גירושם מן הארץ ב-1915 של [[דוד בן-גוריון]] ו[[יצחק בן-צבי]].
| |||