ויקיפדיה

וידאו ארט – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ הסרת תו כיווניות
Matanyabot (שיחה | תרומות)
475,756 עריכות
מ בוט החלפות: דיגיטלי
שורה 1:
[[קובץ:Electrinic Superhighway.jpg|ממוזער|שמאל|250px|"'''אוטוסטרדה אלקטרונית'''" ([[1995]]), [[מיצב]]-וידאו מאת [[נאם ג'ון פייק]]. מוניטורים, פסקול ואורות ניאון בצורת מפת [[ארצות הברית]].]]
'''וידאו ארט''' (ב[[אנגלית]]: '''Video Art''' - אמנות וידאו) הוא תחום ב[[אמנות]] המשתמש בדימויים דיגיטאליםדיגיטלים המלווים בדרך כלל ב[[פסקול]]. הווידאו ארט עושה שימוש בטכנולוגיות דיגיטאליותדיגיטליות כגון [[וידאו]] או [[DVD]] לשם אחסון והקרנה של יצירת האמנות. טכנולוגיות אלו משמשות מצע ליצירות ב[[ז'אנר|ז'אנרים]] אמנותיים שונים כגון [[אנימציה]], [[קולנוע תיעודי]], יצירות בעלות גוון [[סוריאליזם|סוריאליסטי]]-[[פואטיקה (אריסטו)|פואטי]] ועוד.
 
מדיום הווידאו ארט מופיע במגוון צורות תצוגה. פעמים רבות מהווה אופן התצוגה של הווידאו חלק משמעותי מן האמירה האמנותית של היוצר. ישנן עבודות וידאו ארט המוצגות כ[[מיצב]] בחלל, כחלק ממערך פיסולי נרחב יותר, ואילו אחרות מוצגות כסרט קולנוע המוקרן באמצעים שונים כגון [[מקרן וידאו]], או באמצעות [[טלוויזיה]] ומוניטורים מסוגים שונים.
שורה 11:
הדימוי המתקבל מן ה"סריקה" של המצלמה את האובייקט הממשי ושל העין את הדימוי המוקרן, מורכב מיחידות מידע ([[פיקסל]]) אשר מבטלות את ההתייחסות הישירה של הגוף אל חלל, כלומר את ההתבוננות הישירה בחלל. במקום התבוננות באובייקט חומרי וממשי (כגון [[פסל (יצירה)|פסל]] או [[ציור]]), מתבונן האדם בדימוי המוקרן על גבי [[רשתית]] ה[[עין]]. במצב זה, טוען ויריליו נוצרת גם התייחסות חדשה אל מימד הזמן, אשר הופך להיות לבלתי רציף, לחסר קוהרנטיות ומוכפף רק לאופן הקליטה על גבי [[רשתית]] ה[[עין]].{{הערה|1=ויריליו, פול, '''המרחב הביקורתי''', רסלינג, תל אביב, 2006, עמ' 44-48. }}
 
אופן צפייה חדש זה ביצירת האמנות היווה מוקד לחשיבה אסתטית במהלך [[המאה ה-20]]. רבים מוצאים את הגותו של ה[[פילוסוף]] ומבקר האמנות [[וולטר בנימין]] כנקודת מוצא מרכזית לחשיבה אודות הדימוי המוקרן. במאמרו "'''[[יצירת האמנות בעידן השיעתוק הטכני]]'''" ([[1936]]-[[1938]]) מציג בנימין את אמנות ה[[אוונגרד]] ה[[מודרניזם|מודרניסטית]], ובראשה ה[[צילום]] וה[[קולנוע]], כחלוצים בניסיון לבטל את ה"הילה" של יצירת האמנות. במקום התעסקות במעמד החברתי שיצרה לעצמה יצירת האמנות - כייצרן של [[בידור]] - מציעה הגותו של בנימין לתפוש את אמנות הקולנוע כאמנות חסרת "מקור", כלומר בעלת הפוטנציאל לייצר עותקים רבים מן היצירה שכל אחד מהם יש מעמד אמנותי זהה.{{הערה|1=לדוגמה - הדפסות של צילום דיגיטאלידיגיטלי, עותקים דיגיטאליםדיגיטלים של סרטיונים וכדומה.}} מעמד חדש זה מצביע לדעתו על הכיוון שתיצור לעצמה האמנות כמבקרת רפלקטיבית של המציאות דרך הדגשת המבנה הטכני של היצירה. התפתחותה של טכנולוגיית הווידאו, בשנות השישים של המאה ה-20, האיץ חשיבה במסורת זו.
 
במאמרה "[[וידאו: האסתטיקה של הנרקיסיות]]" ([[1976]]){{הערה|1=Krauss, Rosalind E., "Video: The Aesthetics of Narcissism", '''October''', spring 1976.}} הציעה חוקרת ומבקרת ה[[אמנות]] [[רוזלינד קראוס]] (Rosalind E. Krauss) לבחון את מדיום הווידאו ארט, ובייחוד קבוצה של עבודות וידאו ארט אמריקאיות משנות השבעים של [[המאה ה-20]], ביחס למימד של "[[מיצג|מיצגיות]]" הקיים בהן. קראוס מוצאת כי ביסודן של עבודות וידאו ארט אלו מתקיים מצב [[פסיכולוגיה|פסיכולוגי]] של [[הפרעת אישיות נרקיסיסטית|נרקיסיזם]]. הווידאו, כציוד טכנולוגי, מייצר מצב בו הגוף המתועד ביצירות ממורכז בין המצלמה לבין מסך הווידאו "המקרין את דימויו של המבצע במיידיות של ראי". מצב זה של "היזון חוזר" יוצר ומאפיין מצב של השתקפות קבועה של המדיום. קראוס מבדילה מצב זה מן הרפלקסביות שבאמנות המודרנית בכך שההשתקפות איננה הניסיון להצביע על הפער שבין אובייקט לסובייקט, אלה מחיקתו לחלוטין.
שורה 41:
אמנים אחרים יצרו עבודות הפועלות כתגובת-נגד (ראקציה) אל אופי השידורים בטלוויזיה וכנגד [[תקשורת המונים]]. האמן [[ברוס נאומן]] (Bruce Nauman), למשל, יצר סרט באורך כ-30 דקות, אשר שודר בטלוויזיה הציבורית האמריקאית, ובו הציג רצף של וריאציות על סצנה אחת ובה אלימות בין גבר ואישה בסביבה ביתית. אופן התערבות נוסף בשידורי הטלוויזיה הציגו סדרה של עשר עבודות, באורך של 60 שניות כל אחת, של האמן האמריקאי [[סטן דאגלס]] (Stan Douglas), הנקראת "מונודראמות" (1991). העבודות אשר שודרו בטלוויזיה בתוך מקבצי פרסומות, הכילו תיעוד של נופים עירוניים שוממים ומלאי אימה וכן התרחשויות חסרות פשר אחרות. "צופים מבולבלים", מציינת [[תרצה אבן]] במאמר על עבודותיו של דאגלס, "שנתקלו במונודרמות לראשונה, התקשרו לרשת המקומית לברר מה הן מנסות למכור".{{הערה|1=אבן, תרצה, "אפשר למצוא את אסיה גם בנסיעה מערבה", '''סטודיו''', גיליון מס' 94, יוני-יולי 1998, עמ' 48-52.}} עבודות מסוג זה מנסות לשבור את דפוס הצפייה בטלוויזיה ולהפוך אותה לפעולה אקטיבית.
 
===הטכנולוגיה הדיגיטאליתהדיגיטלית===
[[קובץ:Tony Oursler.jpg|ממוזער|שמאל|250px|'''מחבוא''' (1995), מיצב וידאו מאת [[טוני אורסלר]].]]
[[קובץ:Barney-photo-001.jpg|ממוזער|שמאל|250px|'''קרימסטר 5''' (1997) מאת [[מת'יו בארני]]]]
כניסת טכנולוגיות איכסון מידע דיגיטאליותדיגיטליות, אשר נכנסו לשוק התקשורת החל משנות ה-90 של המאה ה-20, פתחו בפני האמנים אפשרויות חדשות בכל הקשור לצילום, ל[[עריכה (קולנוע)|עריכה]] ולתצוגה של הווידאו ארט. בדומה לאנשי קולנוע, החלו אמני וידאו לערוך את סרטיהם על גבי מחשבים בתוכנות עריכה דוגמת "Avid" או "Premier". אפשרות זו יצרה אפשרות לעריכה ממוחשבת ביתית של העבודות. אפשרויות העיבוד הדיגיטאליותהדיגיטליות פתחו בפני האמנים את האפשרות להתייחס אל כל פריים מן הסרט באופן עצמאי ולערוך בו, או בקטעים ממנו, מניפולציות טכנולוגיות, מן הצד האחד, וליצור רצף קולנועי נראטיבי באמצעים זולים, יחסית, מן הצד האחר. בתחום התצוגה השפיעה הטכנולוגיה על אפשרות ההקרנה המגוונות של הסרטים, החל מהקרנת וידאו על גבי חפצים ומשטחים שונים, ועד לתצוגה עבור רשת ה[[אינטרנט]] בעזרת טכנולוגית דחיסת ועיבוד מידע.
 
האמן [[טוני אורסלר]] (Tony Oursler) יוצר [[מיצב וידאו|מיצבי וידאו]] המשלבים פיסול ומייצב. אורסלר יוצר [[האנשה]] של החפצים, דוגמת [[בובה|בובות]], על ידי הקרנת וידאו עם פני דמות אנושית על גבי הבובה. בעבודה "ספה" (1994), לדוגמה, מופיעה ספה ביתית ומתחתיה שוכבת בובה עליה אשר בוכה, מיללת ומדברת אל הצופים, תוך שהאמן מקרין עליה פנים אנושיות. "ערמת סמרטוטים זו בגודל אדם, המייצגת דמות אנוש, מאפשרת לטוני אורסלר לעשות שימוש בפאתטי כדי להעמיד את הצופים על כך שהגוף בעולמנו הטכנולוגי-עד-זרא עומד בפני הכחדה".{{הערה|1=ראו: '''ארטפוקוס''', 1996, עמ' 15 (קטלוג התערוכה מופיע ללא שם עורך או הוצאה).}}
 
[[דאגלס גורדון]] (Douglas Gordon) משתמש בטכניקת השידור הדיגיטאליתהדיגיטלית כדי לבדוק את היחס בין הצופה לבין האמנות. בעבודתו "24 שעות פסיכו" (1993), הקרין גורדון את סרטו של [[אלפרד היצ'קוק]] - "[[פסיכו]]" (1960), כשהוא מאט את מהירות הסרט עד להקרנתו ביחידה הבסיסית של סרט - כפרמים בודדים. העבודה מוצגת כהקרנה ללא הפסקול של הסרט, על גבי מסך בחלל כמיצב וידאו פיסולי שסביבו יכול הצופה לנוע. אלמנטים [[נרטיב|נראטיביים]] קולנועיים כגון מתח והשהייה או רצף זמן הופכים בצורת הקרנה זו למופשטים, על ידי ניתוק התמונה מן הנראטיב הקולנועי. גורדון תיאר את העבודה כמהלך "תאורטי ואנטי-תאורטי בו זמנית" וכניסיון לעורר ולעודד שאלות מוסריות על ידי ההקשר האמנותי: "הכאוס הזה וכל רעיון ההיפוך ובלבול היוצרות, המבנה שקורס לתוך עצמו ברגע שהוא נבנה".{{הערה|1=ראו: "דאגלס גורדון על דאגלס גורדון", '''סטודיו, כתב עת לאמנות''', מס' 95, יולי-אוגוסט 1998, עמ' 24. על גורדון ועל העבודה "24 שעות פסיכו" ראו: ברק, עמי, "דאגלס גורדון: מדריך מקוצר לדחיסה ושחרור של תמונות וטקסטים", '''סטודיו, כתב עת לאמנות''', מס' 95, יולי-אוגוסט 1998, עמ' 20-23; '''Douglas Gordon, Timeline''', Moma, N.Y.City, 2006 }}
 
הופעת הטכנולוגיה הדיגיטאליתהדיגיטלית יצרה באופן [[פרדוקס|פראדוקסאלי]] רצון של אמנים שונים לחתור אל שימוש באמצעים קולנועיים.{{הערה|1=ראו: "רב שיח: הדימוי המוקרן באמנות העכשווית", '''וידאו Zero, בדרך לקולנוע''', מוזיאון חיפה, 2004, עמ' 102-103.}} חלק מגישה זו מאופיין בשימוש [[מצלמת וידאו|בצילום]] בפילים, כלומר ב[[סרט צילום]], במקום בצילום דיגיטאלידיגיטלי, ובניסיון של יצירת רצף עלילתי קולנועי. הדוגמה הבולטת למגמה זו היא עבודתו של האמן [[מת'יו בארני]] (Matthew Barney) אשר יצר סידרה של סרטי וידאו ארט ארוכים המוקרנים על מסך גדול כסרט קולנוע. בארני, יצר את הסרטים בתהליך הפקה מורכב הדומה לתהליך הפקת סרט קולנוע, והוא גם מתעקש להקרין את הסרטים הללו בצורה דומה. הסדרה, שנקראת "קרימסטר" (CREMASTER, בעברית: [[שריר]] מרים ה[[אשך]]), מתארת התרחשויות בעלות אופי [[סוריאליזם|סוריאליסטי]] ועמוסה ב[[איקונוגרפיה]] פרטית [[ארוטיקה|אירוטית]] ו[[הומואירוטיקה|הומואירוטית]] אותה פיתח האמן. הנטייה לספקטאקל הקיימת בעבודותיו של בארני, כמו גם חוסר המסחריות שבעבודתו אשר מקורה בשימוש בשפה חזותית [[מטאפורה|מטאפורית]], הם אלו המשייכים אותו אל תחום האמנות והווידאו ארט. התפאורה והתלבושות המורכבות של הסרטים הופכת לעתים ל[[מיצב]] אותם מציג בארני בגלריות ובחללי תצוגה אחרים.
 
==וידאו ארט בישראל==
שורה 77:
{{מיזמים|ויקישיתוף=Category:Video art|שם ויקישיתוף=וידאו ארט}}
* [http://www.vdb.org ארכיון לאמנות הווידאו כולל תיעוד של עבודות מאת מרתה רוסלר, ויטו אקונצ'י ואחרים] {{אנגלית}}
* [http://www.digitalartlab.org.il/ המרכז לאמנות דיגיטאליתדיגיטלית] - מרכז ישראלי הממוקם בעיר [[חולון]].
* טננבאום, אילנה, "[http://www.education.gov.il/mivzak/omanut/..%5C/printPage.asp?msg_cd=2450 גוף – מסך – דיגיטליה – ומה הלאה?]"
* גרוס, נועה, "[http://ftp.beitberl.ac.il/~bbsite/omanut/public_html//magazine/10/Midrasha10_N.Gros.pdf מחשבות על ייצוג נשי בוידאו ארט ישראלי]", כתב העת "[[המדרשה (כתב עת)|המדרשה]]" מס' 10
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/וידאו_ארט"