פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
בוט החלפות: \1 הרומית
הסאסאנים כבשו את השטח מהשושלת הארסאקידית ה[[פרתים|פרתית]]. כעבור ארבע מאות שנה נכבש השטח על ידי [[האימפריה המוסלמית]] כחלק מהכיבושים של ה[[ח'ליף|ח'ליפים]] ה[[אסלאם|איסלאמיים]]. הסאסאנים כינו עצמם "מדינת האיראנים/ארייאנים", ותואר העומד בראשה היה "שאהנשאה", מלך המלכים. בירתה הייתה ב[[קטסיפון]]. דת האימפריה הייתה ה[[זורואסטריות]].
 
תקופת הסאסאנים היא אחת מהחשובות בהיסטוריה של איראן: במהלכה התפתחה התרבות הפרסית והיא הייתה האימפריה הפרסית הגדולה האחרונה לפני הכיבוש המוסלמי. הייתה לה השפעה הן על התרבות ה[[האימפריה הרומאיתהרומית|רומית]], והן על תרבויות מזרח אסיה בתקופה זו. חלק גדול מהמורשת של האימפריה הסאסאנית נמשכה אל תוך תקופת הכיבוש המוסלמי, והשפיעה על דפוסי השלטון וכן על תרבותה של האימפריה המוסלמית.
 
הסאסאנים אף הגיעו בשנת [[614]] ל[[ירושלים]] [[מרד הרקליוס|ובעזרת היהודים]] כבשוה מידי ה[[קיסר (תואר)|קיסר]] ה[[האימפריה הביזנטית|ביזנטי]] [[הרקליוס]]. ב-[[628]] השיבו את העיר לידי הרקליוס קיסר ביזנטיון.
לאחר ביסוס שלטונו בפרסיס, הרחיב ארדשיר את הטריטוריה שלו למחוזות השכנים של [[כרמאן (מחוז)|כרמאן]], [[אספהאן (מחוז)|אספהאן]], [[שושן הבירה|שושן]] ו[[מסן]]. ארטבנוס הרביעי הורה למושל חוזסטאן להלחם בארדשיר ב-[[224]], אך ארדשיר ניצח אותו בקרב. בניסיון שני להביס את ארדשיר, ארטבנוס נהרג. ארדשיר פלש למחוזות המערביים של האימפריה הפרתית. הוא הומלך בשנת 226 ב[[קטסיפון]] כשליט יחיד בפרס, וכינה את עצמו "שאהנשאה", מלך המלכים. על מנת לאחד את ממלכתו קבע את הדת ה[[זורואסטריות|זורואסטרית]] כדת המדינה.
 
במהלך השנים הבאות, לאחר מרידות מקומיות באימפריה, שב ארדשיר והרחיב את האימפריה החדשה שלו למזרח ולצפון מערב, וכבש את [[סיסטאן]], [[גורגן]], [[חוראסאן]], [[מרב העתיקה]], [[בלך]] ו[[חווארזם]]. הוא גם הוסיף את [[בחריין]] ו[[מוסול]] לשטח האימפריה. במערב, פלישות להארטרה, [[ארמניה]] ו[[אדיאבן]] הצליחו פחות. בשנת 230 הוא פלש לתוך שטחה של האימפריה הרומאיתהרומית, ומתקפת-נגד רומית שנתיים לאחר מכן הסתיימה ללא מנצח מובהק.
 
בנו של ארדשיר, [[שבור הראשון]] ([[241]]-[[272]]), המשיך להרחיב את האימפריה, וכבש את [[באקטריה]] ואת החלק המערבי של [[אימפריית קושאן]], וכן פלש מספר פעמים לשטח הרומאי. ניסיונו של הקיסר הרומאי [[גורדיאנוס השלישי]] (238-244) לכבוש בחזרה את השטח שבמורד [[חידקל|נהר החידקל]] נכשל, דבר שאיפשר לשבור להגיע להסכם שלום עם הקיסר החדש [[פיליפוס הערבי]] (244-249), על פיו קיבל תשלום מיידי של 500,000 [[דינר]] ותשלומים שנתיים נוספים. אך שבור המשיך את הלחימה נגד הרומאים וכבש את [[סוריה]] ואת [[אנטיוכיה]] ([[253]] או [[256]]). מתקפות-נגד רומאיות תחת הקיסר [[ולריאנוס]] (253-[[260]]) הסתיימו בכישלון מוחלט כאשר הצבא הרומי נוצח ב[[אדסה (יוון)|אדסה]] וולריאנוס נלכד בידי שבור, ונותר בידיו כאסיר עד סוף חייו. שבור חגג את ניצחונו ואת תפיסת הקיסר הרומי בחריטת [[תבליט]]י סלע ב[[נקש-י רוסתם]] ובבישבור, וכן כתובת מונומנטלית בקרבת [[פרספוליס (עיר)|פרספוליס]]. לאחר ניצחונו הוא פלש ל[[אנטוליה]] (260), אך נסוג משם לאחר שהרומאים ניצחוהו וכל ה[[הרמון]] שלו נשבה.
בנו של בהראם החמישי, [[יזדגרד השני]] ([[438]]-[[457]]) נחשב אצל העמים עובדי אלילים לשליט טוב, אך מדיניותו ביחס לדתות מיעוט, ובעיקר ליהודים ונוצרים, הייתה קשוחה.
 
בתחילת מלכותו, יזדגרד השני אסף צבא מעמים שונים, כולל בעלי בריתו ההודים, ותקף את האימפריה הרומאיתהרומית המזרחית ב-[[441]], אך השלום שוב שרר לאחר מספר קרבות. לאחר מכן לחם בקידאריטים, ולאחר מספר קרבות הדף אותם אל מעבר לנהר האוקסוס בשנת [[450]].
 
תוך כדי הקרבות, יזדגרד חשד בחיילים הנוצרים שלו ואסר עליהם להשתתף בצבא או בכל גוף שלטוני. על מנת להשיב את הזורואסטריאניזם לארמניה, הוא דיכא מרד של הנוצרים הארמנים בקרב ורטאנאנץ ב-451; אולם הארמנים נותרו נוצרים ברובם. יזגרד מת ב-[[457]], ובנו, [[הורמיזד השלישי]] (457-[[459]]), עלה לשלטון אחריו. הוא מלך רק לשנתיים שבסופם נרצח בידי אחיו פירוז.