האימפריה הסאסאנית – הבדלי גרסאות

הסאסאנים כבשו את השטח מהשושלת הארסאקידית ה[[פרתים|פרתית]]. כעבור ארבע מאות שנה נכבש השטח על ידי [[האימפריה המוסלמית]] כחלק מהכיבושים של ה[[ח'ליף|ח'ליפים]] ה[[אסלאם|איסלאמיים]]. הסאסאנים כינו עצמם "מדינת האיראנים/ארייאנים", ותואר העומד בראשה היה "שאהנשאה", מלך המלכים. בירתה הייתה ב[[קטסיפון]]. דת האימפריה הייתה ה[[זורואסטריות]].

 

 

הסאסאנים אף הגיעו בשנת [[614]] ל[[ירושלים]] [[מרד הרקליוס|ובעזרת היהודים]] כבשוה מידי ה[[קיסר (תואר)|קיסר]] ה[[האימפריה הביזנטית|ביזנטי]] [[הרקליוס]]. ב-[[628]] השיבו את העיר לידי הרקליוס קיסר ביזנטיון.

לאחר ביסוס שלטונו בפרסיס, הרחיב ארדשיר את הטריטוריה שלו למחוזות השכנים של [[כרמאן (מחוז)|כרמאן]], [[אספהאן (מחוז)|אספהאן]], [[שושן הבירה|שושן]] ו[[מסן]]. ארטבנוס הרביעי הורה למושל חוזסטאן להלחם בארדשיר ב-[[224]], אך ארדשיר ניצח אותו בקרב. בניסיון שני להביס את ארדשיר, ארטבנוס נהרג. ארדשיר פלש למחוזות המערביים של האימפריה הפרתית. הוא הומלך בשנת 226 ב[[קטסיפון]] כשליט יחיד בפרס, וכינה את עצמו "שאהנשאה", מלך המלכים. על מנת לאחד את ממלכתו קבע את הדת ה[[זורואסטריות|זורואסטרית]] כדת המדינה.

 

 

בנו של ארדשיר, [[שבור הראשון]] ([[241]]-[[272]]), המשיך להרחיב את האימפריה, וכבש את [[באקטריה]] ואת החלק המערבי של [[אימפריית קושאן]], וכן פלש מספר פעמים לשטח הרומאי. ניסיונו של הקיסר הרומאי [[גורדיאנוס השלישי]] (238-244) לכבוש בחזרה את השטח שבמורד [[חידקל|נהר החידקל]] נכשל, דבר שאיפשר לשבור להגיע להסכם שלום עם הקיסר החדש [[פיליפוס הערבי]] (244-249), על פיו קיבל תשלום מיידי של 500,000 [[דינר]] ותשלומים שנתיים נוספים. אך שבור המשיך את הלחימה נגד הרומאים וכבש את [[סוריה]] ואת [[אנטיוכיה]] ([[253]] או [[256]]). מתקפות-נגד רומאיות תחת הקיסר [[ולריאנוס]] (253-[[260]]) הסתיימו בכישלון מוחלט כאשר הצבא הרומי נוצח ב[[אדסה (יוון)|אדסה]] וולריאנוס נלכד בידי שבור, ונותר בידיו כאסיר עד סוף חייו. שבור חגג את ניצחונו ואת תפיסת הקיסר הרומי בחריטת [[תבליט]]י סלע ב[[נקש-י רוסתם]] ובבישבור, וכן כתובת מונומנטלית בקרבת [[פרספוליס (עיר)|פרספוליס]]. לאחר ניצחונו הוא פלש ל[[אנטוליה]] (260), אך נסוג משם לאחר שהרומאים ניצחוהו וכל ה[[הרמון]] שלו נשבה.

בנו של בהראם החמישי, [[יזדגרד השני]] ([[438]]-[[457]]) נחשב אצל העמים עובדי אלילים לשליט טוב, אך מדיניותו ביחס לדתות מיעוט, ובעיקר ליהודים ונוצרים, הייתה קשוחה.

 

 

תוך כדי הקרבות, יזדגרד חשד בחיילים הנוצרים שלו ואסר עליהם להשתתף בצבא או בכל גוף שלטוני. על מנת להשיב את הזורואסטריאניזם לארמניה, הוא דיכא מרד של הנוצרים הארמנים בקרב ורטאנאנץ ב-451; אולם הארמנים נותרו נוצרים ברובם. יזגרד מת ב-[[457]], ובנו, [[הורמיזד השלישי]] (457-[[459]]), עלה לשלטון אחריו. הוא מלך רק לשנתיים שבסופם נרצח בידי אחיו פירוז.