הבדלים בין גרסאות בדף "השבויים הישראלים בירדן במלחמת העצמאות"

השבויים זכו לאוטונומיה במחנה. הם בחרו במנהיגות שניהלה את חייהם במחנה. ההנהגה ייצגה את השבויים בפני מפקד המחנה הירדני, דאגה לסדר יום של השבויים, לתרבות, ללימוד, ולכפיית משמעת. השונות במרקם השבויים גרמה לעתים למתיחות: חרדים וחילונים, אנשי [[אצ"ל]] ואנשי [[השומר הצעיר]], זקנים וצעירים וכו'.
 
בין השבויים יש לציין את מפקד השבויים [[יוסף בלובשטיין]]{{הערה|1=על פי אתר [http://clickit3.ort.org.il/Apps/WW/Page.aspx?ws=f1de447e-4646-448c-ae80-dcf8cf6c9d4a&page=0b7bfaee-28b7-459e-bf2a-13c2680408a9&fol=cae22392-c7b8-4113-a777-584ed7ea3543&box=dd41701a-290c-4f49-b124-cd9d5fd15a2d&_fol=cae22392-c7b8-4113-a777-584ed7ea3543&_pstate=item&_item=272d46d7-e902-4228-b680-b55ab0f45c9a אגודת בני גוש עציון].}}, [[אוריאל אופק]], [[דני מט]], [[אברהם טמיר]], [[שאר ישוב כהן]], [[בן ציון תומר]] והרופאים ד"ר [[בנימין וינדזברג]], ד"ר שלמה קורנבליט ופרופ' [[אגון ריס]].
 
תקרית קשה קרתה ב-[[25 ביולי]] [[1948]] כאשר זקיף ירה (פלט?) כדור שחדר את אחד האהלים ופגע ב{{נזכור את כולם|92312|חיים שר}}, איש [[רבדים]], שנהרג במקום. לפי דרישת השבויים נערכה לו לוויה צבאית. הוא נקבר במקום ועם חיסול המחנה הוא הועבר לקבורה ברבדים החדשה.