הבדלים בין גרסאות בדף "יובנאליס"

נוספו 35 בתים ,  לפני שנתיים
מ
בוט החלפות: ,, \1–\2, \1סאטירי\2, {{ס:\1|
מ (בקרת זהויות)
מ (בוט החלפות: ,, \1–\2, \1סאטירי\2, {{ס:\1|)
[[קובץ:Juvenalcrowned.gif|250px|ממוזער|שמאל]]
'''דֶקִימוּס יוּנִיוּס יוּבֶנָאלִיס''' (ב[[לטינית]]: '''Decimus Iunius Iuvenalis'''; בערך [[60]] - [[130]] לספירה) היה [[משורר]] [[סאטירה|סאטירי]] [[הקיסרות הרומית|רומי]].
 
==ילדותו==
מידע זה משתקף בסאטירות של יובנאליס, אשר מדבר על מצוקותיו והשפלותיו כקליינט ומדגימות כישורים רטוריים אשר היו זמינים רק דרך החינוך בקרב האליטה הרומית. כמו כן, הסאטירות של יובנאליס לא היו מוקדשות לפטרון מסוים, מה שאולי מרמז על מוצאו מרובד חברתי גבוה כמו [[גאיוס לוקיליוס]] ו[[פרסיוס]] {{אנ|Persius}}. העובדה שיובנאליס נהנה מחינוך גבוה, התחככות תדירה באליטה הרומית ויכולות רטוריות מצביעות על כך שהוא אכן הגיע ממשפחה עשירה בעלת סטטוס גבוה.{{הערה| Susanna Morton Braund, The Roman Satirists and Their Masks (Bristol Classical Press, 1996), xiii; Braund, Juvenal and Persius, 19; Courtney, A Commentary on the Satires of Juvenal, 2-3; Knoche, Roman Satire, 145; Highet, Juvenal the Satirist,6-8.}} כישוריו הרטוריים של יובינליס העלו את ההשערה שהוא היה תלמידו של [[קווינטיליאנוס]], אך אלו נשארו בגדר ספקולציות.{{הערה| Green, Juvenal, 9.}}
יובנאליס לא מוזכר אצל סופריה המפורסמים של התקופה, כמו [[פליניוס הצעיר]] ו[[טקיטוס]]. למעשה, אף סופר יווני או רומי מתקופתו אינו מזכיר או מצטט את יובנאליס. יובנאליס בעצמו לא מזכיר סופרים אחרים רבים בכתביו, אם כי הוא מזכיר מחברים נודעים כגון [[סטאטיוס]] {{אנ| Statius}} וקווינטיליאנוס.{{הערה|בירנבאום, יובנאליס, 10. Highet, Juvenal the Satirist, 19; Green, Juvenal, 9;}}
עדות נוספת היא כתובת שנמצאה באקווינום {{אנ|Aquino, Italy}} שבה הוזכר אדם בשם יובנאליס, אשר היה פקיד ציבור בעיר זו, [[טריבון]] צבאי ב[[דלמטיה]] וכוהן דת מטעם [[אספסיאנוס]], אשר מת בשנת 79 והפך לאל בשנת 80, שהקריב קורבן לאלה [[דמטר|קרס]].{{הערה|Courtney, A Commentary on the Satires of Juvenal, 3-5; Braund, Juvenal and Persius, 18; Duff, A Literary History of Rome in the Silver Age, 480; Green, Juvenal, 17.}} הכתובת מודה ליובנאליס בשם תושבי אקווינום על פעולותיו כנדבן ועל הרצון שלהם להציב פסל בדמותו כדי להנציח את נדיבותו.{{הערה| Green, Juvenal, 16.}} יובנאליס אכן מזכיר בכתביו את אקווינום ואת מקדש קרס המצוי שם בתור מקום מפלט ממפגעיה של רומא, אבל קשה להוכיח שהכתובת אכן מדברת על יובנאליס הסאטיריקן ולא יובנאליס אחר או קרוב משפחה. ייתכן והכתובת היא ראייה לכך שמשפחתו של יובנאליס הייתה מושרשת באקווינום ומאוד מכובדת שם. עדות נוספת למוצאו הגבוה של יובנאליס היא תפקידו (או תפקיד קרוב משפחתו) כטריבון צבאי, תפקיד אשר לעתים היה שמור לחברי מעמד הפרשים בזמן הטיפוס שלהם בסולם הדרגות הרומי.{{הערה| ; Coffey, Roman Satire , 120; Knoche, Roman Satire, 144; Green, Juvenal, 17. בירנבאום, יובנאליס, 10.}}
המסורת טוענת שיובנאליס לא פרסם או הציג את כתביו הסאטיריים בפרהסיה עד שכבר היה אדם בוגר, בשנות הארבעים המאוחרות לחייו. יובנאליס בעצמו מעיד על כך שהוא נכנס לחוגי הספרות הרומיים מוקדם יותר, אך כתביו המוקדמים לא נשתמרו.{{הערה| Knoche, Roman Satire, 145; Green, Juvenal, 14-15. }}
 
כמו רוב הסופרים הקלאסיים, שהיה עליהם להיות נאמנים לכללים הבסיסיים של סוגת כתיבתם, יובנאליס מושפע מן הסטיריקנים שקדמו לו, הוא מחקה אותם מדעת ומצהיר על חובתו להם. עם זאת, ליובנאליס יש סגנון ייחודי ומקורי: יובנאליס הוא סאטריקן תוקפני, ארסי וסרקסטי.{{הערה| בירנבאום, יובנאליס, 8-9.}}
החינוך הרטורי שקיבל יובנאליס בנעוריו ניכר היטב ביצירותיו ואכן הוא משתמש בהרבה תכסיסים רטוריים כדי לשדל את השומע ההיפותטי לקבל את עמדותיו, גם אין הן נאמנות למציאות כאשר הוא מסלף בכוונה עובדות היסטוריות כדי להוכיח את עמדתו וטענותיו. כמו כן, יובנאליס מרבה להשתמש בדוגמאות {{אנ|exemplum}} כאילו היו הוכחות של ממש, בתור אמצעי שכנוע, תופעה אשר הייתה שכיחה אצל נואמי העת העתיקה. הוא מרבה להשתמש גם בקלישאות רטוריות {{אנ|loci communes}}, ב[[טיעון|טיעונים]] ובמשפטי סיכום קולעים {{אנ| Sententiae}}, כדי לפתות את השומע לקבל את דבריו כאמת צרופה. רבים ממשפטי המפתח המבריקים הללו שגורים בפינו גם כיום, כמו: "לחם ושעשועים" {{אנ| Panem et circenses}}, "נפש בריאה בגוף בריא" {{אנ| Mens sana in corpore sano}} ו"מי ישמור על השומרים?" {{אנ| Quis custodiet ipsos custodes?}}.{{הערה| בירנבאום, יובנאליס, 24-25; E. Courtney, A Commentary on the Satires of Juvenal, 38-48}}
את הסאטירות הראשונות, התוקפניות ביותר מכל עבודותיו, כתב יובנאליס מתוך חמה שפוכה (indignatio), אך גם בסאטירות המאוחרות, אשר היו מתונות יותר, הוא נושא את דבריו ברצף ולהט כאילו הן משא אל שומע היפותטי. למשא כזה יש [[אפוסטרוף|אפוסטרופים]] ו[[סימן קריאה|סימני קריאה]] ו"מתלווה אליהן אופן דרמטי בזכות השינוי הפתאומי של הנמען, עד שנדמה שהמשורר משוחח עם אנשים אחדים". הסאטירות מלאות באמצעים רטוריים נוספים כגון [[אנטיתזה]], [[אנאפורה]], חזרה על מילים ושימוש בתואר במקום שם {{אנ|antonomasia}}.{{הערה| בירנבאום, יובנאליס, 25-27; E. Courtney, A Commentary on the Satires of Juvenal, 36}} נימת דבריו של יובנאליס אפיינה אותו כ"הסטיריקןהסאטיריקן הכועס", אך הוא לא מסתפק רק בלכעוס אלא מוסיף עוינות ואיומים – הסאטירות שלו אינן רק כלי שבעזרתו הוא מציג רשימה של כל מה שהכעיס אותו, אלא מהוות פורום שדרכו יובנאליס יכול להתנקם ממשית על ידי הלעגה ובוז.{{הערה| Amy Richlin, The Garden of Priapus: Sexuality and Agression in Roman Humor (Oxford University Press, 1992), 197.}}
==השקפותיו החברתיות-אתיות של יובנאליס ומוטיבים עיקריים ==
יובנאליס הוא שמרן אשר מקבל את התכתיבים האתיים-חברתיים השמרניים של [[מרקוס טוליוס קיקרו|קיקרו]], שעל פיהם כל פרט בחברה חייב למלא את חובתו (officum) ואם לא כן ישתנו סדרי החברה, יושחתו המידות הטובות וייעלמו היושר, ההגינות והאמינות (אשר התגלמו באלה Fides{{כ}}{{אנ| Fides (deity)}}). נורמות ההתנהגות הרפובליקנית של קיקרו אינן עומדות במבחן הזמן בימי הקיסרים, משום שהם התאימו יותר לחברה הרומית הקדומה, שאוכלוסייתה הייתה הומוגנית יותר וכלכלתה התבססה על עבודת עבדים מאסיבית. השינויים החברתיים והפוליטיים בימי הקיסרים, אשר אפשרו ניידות חברתית גבוהה יותר וחירות של יוזמה כלכלית בקרב שכבות האוכלוסייה הנמוכות (העבדים והזרים ברומא), חוללו שינוי בערכים, אשר לא התאימו לאמות המידה של קיקרו. יובנאליס, אשר מתעלם מתהליכים כלכליים-חברתיים אלו או אינו מבין אותם ולכן מתאר אותם בפשטות, תוך כדי שהוא מבכה על הנזק שנעשה לרומא ועל הדרדרות במוסר ואמות המידות הטובות (Virtus).{{כ}}{{הערה| בירנבאום, יובנאליס, 20-23; E. Courtney, A Commentary on the Satires of Juvenal, 23-25}}
 
==השפעתו של יובנאליס==
בחייו, יובנאליס לא זכה להכרה ופופולריות. גם לאחר מותו, אין הוא זוכה לאזכור ספרותי כלשהו, אף לא אצל מבקרי הספרות והמדקדקים. באופן פרדוקסלי – שהרי יובנאליס בז לדתות המזרח – דווקא [[אבות הכנסייה]] הקדומים ב{{ה[[המאה הרביעית לספירה|מאה הרביעית לספירה}}]], כגון [[לקטנטיוס]] {{אנ|Lactantius}}, [[הירונימוס]] ו[[אוגוסטינוס]]. המשוררים הנוצרים קלאודיאנוס {{אנ|Claudianus_Mamertus}} {{הבהרה|האם אכן מדובר בתאולוג קלאודיאנוס ממרטוס ולא במשורר קלאודיוס קלאודיאנוס?}}, [[אוסוניוס]] ו[[פרודנטיוס]] {{אנ|Prudentius}} מאמצים ומחקים את מגנון מימרותיו הקולעות. [[סרוויוס]] {{אנ|Maurus_Servius_Honoratus}}, מבקר הספרות הנודע (סביב 400 לספירה), מזכיר את יובנאליס שבעים פעם. מחברים נוצריים אלה נמשכו לאופיים המורליסטי של הסאטירות למפגן הבוז המרשים. דרכם הפופולריות של יובנאליס צברה תאוצה שלא דעכה בימי הביניים: בספריה של [[קרל הגדול]] שהוקמה במאה התשיעית היו כתבי יד רבים של הסאטירות של יובנאליס ופרסיוס בכרך אחד. בסוף ימי הביניים ובתחילת תקופת ה[[רנסאנס]] מרבים להזכירו ולצטטו, כגון [[ג'פרי צ'וסר]] ו[[ארסמוס מרוטרדם]] ומתקופת הרנסאנס ואילך זוכים כתביו לתפוצה רבה לא רק ב[[איטליה]] בזכות [[פרנצ'סקו פטרארקה]] ו[[ג'ובאני בוקאצ'ו]], אלא באירופה כולה: לא היה מנזר שלא היה בו עותק אחד לפחות של הסאטירות של יובנאליס מלווה בפרושים וגלוסרים {{אנ|Glossary}}.
 
כתבי יובנאליס שימשו כמקורות השראה למשוררים אנגליים במאות ה-16 וה-17 כגון [[ג'ון דאן]] ולדרמטורגים כגון [[בן ג'ונסון (מחזאי)|בן ג'ונסון]], [[מולייר]] ו[[פייר קורניי]].