התעמולה הנאצית – הבדלי גרסאות

 

[[קובץ:Bundesarchiv Bild 119-2406-01, Berlin-Lustgarten, Rede Joseph Goebbels.jpg|שמאל|ממוזער|200px|יוזף גבלס נואם באסיפת מחאה של המפלגה הנאצית נגד תוצאות ועידת לוזאן, ברלין, אפריל 1932]]

החשיבות שייחס היטלר לתעמולה, הביאה אותו ליצור "משרד תעמולה" ([[משרד הרייך לתעמולה ולהשכלת העם]] - Reichsministerium für Volksauflärung und Propaganda), כחודש לאחר כניסתו לתפקיד הקאנצלר, ב-[[5 במרץ]] [[1933]], ולהעמיד בראשו את [[יוזף גבלס]]. משרד זה קיבל את הפיקוח האבסולוטי על כל אמצעי התקשורת ברייך השלישי. למשרד היו שבע מחלקות - מנהלה; [[תעמולה]]; [[רדיו]]; [[עיתונות]]; [[קולנוע]]; [[תיאטרון]]; השכלה לעם.

 

 

==הערכתה של התעמולה הנאצית==

נאמר כי התעמולה הנאצית לא הייתה תחליף לאלימות, אלא אחד ממרכיביה{{הערה|1="[[האנציקלופדיה של השואה]]", הוצאת יד ושם וספרית פועלים, 1990, כרך חמישי, עמ' 1250.}}. בית הדין הבינלאומי לפשעי מלחמה שישב בדין ב[[משפטי נירנברג]] הכיר בכך, כאשר הגיש אישומים כנגד התועמלנים המובילים - [[יוליוס שטרייכר]], [[הנס פריטשה]], [[אלפרד רוזנברג]] באשמת פשעים כנגד האנושות. שטרייכר ורוזנברג נדונו ל[[עונש מוות]]. שני העיקריים מהוגיה של התעמולה הנאצית, היטלר וגבלס, התאבדו על מנת שלא לעמוד למשפט על פשעיהם.