דוד חנזין – הבדלי גרסאות

באותן השנים הקים הרב [[אברהם יצחק הכהן קוק|אברהם יצחק קוק]] את ישיבתו [[ישיבת מרכז הרב]] ב[[ירושלים]], והוא תר אחרי בחורים מצוינים, על מנת להביאם לישיבתו, הראי"ה שלח מכתבים לרבנים שונים ברחבי [[ברית המועצות]], על מנת להודיעו על שמות של בחורים תלמידי חכמים, המומלצים להביאם לישיבתו. הרב מאיר סטלביץ', שהיה [[אב בית דין|אב"ד]], חסלביץ, המליץ לפני הראי"ה על הבחור דוד חנזין, וכך השתדל הרב קוק בשביל לשלוח לו [[סרטיפיקט]], לעליה לארץ. בבקשת היציאה שלו מברית המועצות כתב הרב חנזין: אני תלמודיסט ואין לי מה לחפש בברית המועצות. לאחר דחיות שונות, והשתדלויות, מצד הרב גולדפיין, קיבל הרב חנזין בשנת [[ה'תרצ"ד]] את היתר היציאה. על בואו כותב הרב נריה ביומנו: "הגיע דוד חנזין, אני מכירו ממוסקבה, הוא כבר עבר על כולא ש"ס, עכשיו יגור בדירתי, סבור אני לקבוע עמו זמני לימוד, הוא שקדן ובחור הגון".<br />חבריו בישיבה היו הרב [[יהודה גרשוני]], והרב [[שאול ישראלי]], שבפני שלושתם, היה חוזר הראי"ה את שיעורו לפני שמסרו לקהל התלמידים. בתקופת לימודו בישיבת מרכז הרב למד בחברותא אישית עם ראש הישיבה הראי"ה, שנים אחר כך סיפר לרב [[יצחק יהודא ירוסלבסקי|יצחק יהודה ירוסלבסקי]], אשר בזמן לימודם ביחד, אם מישהו היה נוקש על דלת חדרם היה הרב קוק משיב "אני לא פה". כמו כן היה הרב דוד מתלווה אל הראי"ה במסעותיו, על מנת לשמש לראי"ה כש"ס מהלך בלימודיו. הראי"ה היה מחבבו ממש, והיה מכנהו "מיין דוד'ל" (בעברית: דוד'ל שלי). חבריו מציינים את התמדתו בתקופת לימודיו בישיבה, את עדינותו הרבה ויראת השמים בהן הצטיין. באותו הזמן התקרב אל גדולי ירושלים באותה תקופה, בהם: הרב [[אפרים בורודיאנסקי]], וכן אל הרב [[יעקב משה חרל"פ]], ואל הרב [[צבי יהודה קוק]].

 

 

נפטר בליל שבת קודש [[י"ט בתמוז]] [[ה'תשס"ג]].