קטר קיטור – הבדלי גרסאות

קטר הקיטור הראשון נבנה על ידי ריצ'רד טרוויטיק, ונסע לראשונה ב-[[21 בפברואר]] [[1804]], אם כי עברו עוד מספר שנים נוספות עד שעיצובם ותכנונם של קטרי קיטור הפך ליעיל ומעשי מבחינה [[כלכלה|כלכלית]].

 

 

הקטר העתיק ביותר בעולם שעדיין ניתן להפעילו נקרא "ג'ון בול" (John Bull), הקטר נבנה בשנת [[1831]] ב[[אנגליה]], ומשומר במצב נייח ב[[ארצות הברית]], ב[[מכון סמית'סוניאן|מכון הסמית'סוניאן]] שב[[וושינגטון די. סי.|וושינגטון הבירה]]. בשנת [[1784]], בנה [[ויליאם מרדוק]] ממציא [[סקוטי]], קטר קיטור עם גלגלי להב פנימים, הדגם עדיין קיים ב[[מוזיאון]] קולומבוס, [[אוהיו]].

בשיא המהירות לקטר קיטור מחזיק קטר מסדרת A4 של חברת LNER הבריטית, שמו של הקטר "מלארד" (Mallard) ומספרו 4468. את שיא המהירות של 203 [[קמ"ש]] הקטר קבע בעת שגרר אחריו 6 קרונות וכן קרון עם מד-כוח ב-[[3 ביולי]] [[1938]]. קטרי רכבות נוסעים [[אווירודינמיקה|אווירודינמיים]] מ[[גרמניה]] וארצות הברית קבעו מהירויות דומות מאוד למהירות השיא, ולכן המהירות הזאת נחשבת על ידי רבים כגבול העליון המעשי של קטרים בעלי הנעת קיטור ישירה.

 

 

קטרים חשמליים ודיזל-חשמליים החלו להחליף במחצית הראשונה של [[המאה ה-20]] את קטרי הקיטור בשירות הסדיר. קטרי הקיטור פחות יעילים ממקביליהם המודרניים המונעים על ידי [[חשמל]] או [[סולר|דיזל]], וכן דורשים כוח אדם גדול יותר על מנת לתפעל ולתחזק אותם.