תולדות מלחמת העצמאות (ספר) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←כרך שני: החודש הראשון: הגהה |
מ ←כרך רביעי: ממשבר להכרעה: הגהה |
||
שורה 104:
==כרך רביעי: ממשבר להכרעה==
הכרך הרביעי מתאר את המשבר העמוק ביותר אליו נקלעה ה"המדינה שבדרך". ב-[[19 במרץ]] [[1948]], היום המכונה על ידי אורי מילשטיין '''יום ששי השחור''', הודיעה ארצות הברית - בפומבי - כי היא נסוגה מתוכנית החלוקה. ראשי הצבא האמריקאי העריכו כי לשם כפיית התוכנית יהיה צורך לשלוח לארץ ישראל שמונים עד מאה וששים אלף חיילים אמריקאיים. "לארצות הברית לא היה אז כח צבאי פנוי כזה והנשיא [[הארי טרומן|טרומן]] לא היה מעז לשלוח חיילים רבים כל כך מעבר לים, למלחמה שאינה של ארצות הברית
הסיבה לנסיגה של ארצות הברית היה בראש וראשונה מחדלי הצבא העברי בהגנה על עורקי התחבורה ואי-אפשרות למנוע פיגועי תופת. "מנהיגי היהודים לא הבינו את מלוא משמעות של הקשר שבין האירועים בשדות הקרב לבין ההתפתחויות המדיניות".
למרות שהערבים לחמו זה בזה וליכוד הערבים נגד היהודים לא יצא לפועל. בכל מקום, כאשר צבא ההצלה
אורי מילשטיין מציג דעה מגובשת על גישת מנהיגי היישוב לממשל הבריטי בארץ. לדעתו, אגדת "המזימה הבריטית" לפיה בליבו של כל בריטי מסתתר [[אנטישמיות|אנטישמי]] קטן לא היה לה בסיס. אמנם, היה לה יתרון, כי היא יצרה אויב משותף שכל היישוב התאחד נגדו. התוצאה הייתה מאבק משותף נגד המנדט הבריטי וחתירה להקמת מדינה יהודית. המציאות הייתה שונה; בריטים רבים עזרו ליישוב היהודי. לדעתו, בן-גוריון טיפח את האיבה במתכוון כדי להשיג את תמיכת חוגי כל היישוב בו. במקביל, אסכולת [[משה שרת]], לפיה יש לפעול ליישום החלטת החלוקה באמצעות האו"ם, ירדה מסדר היום. אז גם הוטבע המונח "[[או"ם שמום]]"{{הבהרה|סותר את הערך או"ם שמום}}.
המערכות הצבאיות נמשכו. בצפון, ההגנה על השיירות ל[[יחיעם]] וכל הגליל המערבי - אזור אשר לפי תוכנית החלוקה אמור היה להיות בתחום המדינה הערבית. כן, נמשכו ההתקפות על התחבורה לגוש עציון. שיירת האספקה לגוש נעצרה בשובה ליד [[שיירת נבי דניאל|נבי דניאל]] וחלק ניכר של
בינתיים בן-גוריון מגלה כי תפקוד המטכ"ל לקוי. הוא מבוסס יותר מדי על עקרונות דמוקרטיים. הרמט"ל של אז, [[יעקב דורי]], היה חסר ניסיון בפיקוד על מבצעים קרביים. הוא היה מהנדס מנאמני בן-גוריון. הוא גם חלה באותה עת. בן-גוריון גם מגלה שאחדים מחברי המטכ"ל אינם מתאימים לתפקידם. ובשדה הקרב שלטה היוזמה והתושיה הטקטית רק של מפקדי השדה. הדרג האסטרטגי הלאומי לא פעל והתוצאה הייתה מספר נפגעים לא קטן. בן-גוריון פעל לשינוי אישי בצמרת במטרה להפוך מיליציה לצבא, עדיין של חובבים אך בדרך למקצועי.
המצור על ירושלים הודק. ירושלים הייתה רעבה ונדרש מאמץ להציל אותה
הוא החל בליל [[5 באפריל|5]]-[[6 באפריל]] 1948 והסתיים ב-[[15 באפריל]]. מטרתו הייתה יצירת ציר מאובטח להעברת שיירות אספקה ותגבורת לירושלים. בן-גוריון טען כי הכנעת ירושלים תהיה מכה אנושה ליישוב היהודי, ולכן יש לצאת למבצע בלי להתחשב בסיכונים. המבצע נועד ליצור ציר מאובטח לעיר, ולשם כך היה צורך בהשתלטות על הכפרים הערביים בין [[חולדה (קיבוץ)|חולדה]] ל[[קריית ענבים]]. בעקבותיו היית המערכה על [[הקסטל]] ובסיומה [[פרשת דיר יאסין]]. הייתה זו נקודת המפנה לטובת [[היישוב]] במלחמה עם [[ערביי ישראל|ערביי ארץ ישראל]] בתקופה שלפני הכרזת המדינה, בעוד הצבא הבריטי נמצא בארץ.
| |||