אספסיאנוס – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
קובץ על יד (שיחה | תרומות) מ קישורים פנימיים |
קובץ על יד (שיחה | תרומות) מ שוחזר מעריכות של קובץ על יד (שיחה) לעריכה האחרונה של EranBot |
||
שורה 32:
|תחת תפקיד=
|תפקיד מעל=
|אירועים בתקופתו=דיכוי [[המרד הגדול]] ברובה של ארץ ישראל ותחילת [[המצור על ירושלים (66-70)|המצור על ירושלים]]
}}
|שם השושלת=[[השושלת הפלאבית|הפלאביים]]
שורה 65:
אספסיאנוס נע עם צבאו דרומה, והחל בכיבוש אתרים הקרובים לירושלים, בהם העיר גדור ב[[עבר הירדן]], וכן [[יריחו]], [[לוד]], [[יבנה]] ו[[הרי אדום|אדום]], עד אשר בשנת [[68]] הייתה כל הארץ בידי אספסיאנוס, פרט ל[[ירושלים]], [[הרודיון]], [[מצדה]] ו[[מכוור]].
כשהחל
===עלייתו אל כס הקיסרות===
כאשר סיים אספסיאנוס את כיבוש הארץ, פרט ל[[ירושלים]] ולמבצרים אחדים באזור, והתכונן למצור על ירושלים, אירעו ברומא אירועים הרי גורל. הקיסר [[נירון קיסר|נירון]] הודח בידי מפקדי הצבא, ובמקומו עלה לשלטון הקיסר [[גלבה]], שעוד כשהיה מושל [[היספניה]] שלח "רוצחי-חרש שיתנקשו בחייו (באספסיאנוס) ביהודה"{{הערה|סויטוניוס, שנים-עשר הקיסרים,
על פי השערת ההיסטוריון [[צבי גרץ]], [[ברניקי]], נסיכת יהודה ואחותו של [[אגריפס השני]], הביאה בתככיה להכתרתו של אספסיאנוס, וזאת מתוך תקווה כי לאחר עלייתו לשלטון יעבור השלטון ל[[טיטוס]] בנו, אשר היה מאהבה והבטיח לשאתה לאישה.
לפי טקיטוס, היסס אספסיאנוס, אז בן שישים, אם לצאת למלחמה בוויטליוס, שכן ידע היטב, כלשונו של טקיטוס, כי "בחתירה לאימפריה אין דרך ביניים בין ההצלחה המושלמת ובין האבדון". 60 אלף הלוחמים, ותיקי המלחמות ב[[גליה]] וב[[גרמניה]] שעמדו לרשותו של ויטליוס היוו איום גדול דיו על אספסיאנוס, שהיה זהיר מטבעו. אספסיאנוס החליט כי לא ינסה להפוך לקיסר אלא אם כן תובטח לו תמיכת שני אישים, [[ליקיניוס מוקיאנוס]], נציב סוריה, ו[[טיבריוס יוליוס אלכסנדר]], נציב מצרים. טיטוס הצליח לשכנע את מוקיאנוס לתמוך באספסיאנוס, אך בכך לא היה די. ברניקי הפעילה את קסמיה על אלכסנדר, שהיה [[יהודי מומר]] ובן אחיו של הפילוסוף וההיסטוריון היהודי [[פילון האלכסנדרוני]].
ב-[[1 ביולי]] [[69]], בעודו שוהה ב[[קיסריה]], הכריז טיבריוס אלכסנדר על תמיכתו באספסיאנוס לכס הקיסר, ב-[[11 ביולי]] נשבע לו "הצבא אשר ביהודה"{{הערה|סויטוניוס, שנים-עשר הקיסרים, אספסיאנוס האלוהי, 6.}}, וזמן קצר לאחר מכן באה הכרזת נאמנות אף ממוקיאנוס. אספסיאנוס הקריא בפני חייליו הנלהבים מכתב מ[[אותו]], שהתאבד בינתיים לאחר שהפסיד במלחמה לוויטליוס שהיה לקיסר, שבו קרא אותו לאספסיאנוס לנקום בוויטליוס. שמועה שהופצה, גם היא ככל הנראה בדויה, טענה כי ויטליוס מתכוון להעביר את הכוחות המוצבים בגרמניה למזרח, לשירות קל יותר. אספסיאנוס זכה אז גם לתמיכת הצבאות ב[[מואסיה]], ב[[פאנוניה]] וב[[אילירקום]] (טקיטוס, היסטוריה ii.85), שהקנו לו את הכוח הדרוש כדי להסתער על השלטון.
כוחותיו של אספסיאנוס פלשו ל[[איטליה]] מצפון מזרח, והביסו את כוחות ויטליוס ב[[בדריאקום]], משם המשיכו לרומא, אליה נכנסו אחרי קרבות עזים שהביאו לשריפת הקפיטול. ויטליוס נהרג במהלך המהומה. הסנט הכריז על אספסיאנוס כקיסר, על בנו טיטוס כקונסול, ועל בנו השני, דומיטיאנוס, כפראייטור עם סמכות קונסולרית. אספסיאנוס נהייה לקיסר הרביעי ששלט ברומא בשנת 69, שנה שזכתה לכינוי [[שנת ארבעת הקיסרים]].
בעת ששמע על תבוסת אויביו, שהה אספסיאנוס ב[[אלכסנדריה]], והורה על משלוח דחוף של תבואה ומוצרי מזון לרומא. כן שלח [[מכתב]] שבו הבטיח להפוך על פיהם את חוקיו של נירון, במיוחד את אלו הנוגעים לבגידה. הוא הותיר את המלחמה ביהודה לבנו טיטוס והגיע לרומא בשנת [[70]].
===כקיסר===
[[קובץ:Vespasian.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מטבע רומאי עם דיוקנו]]
כאשר החל אספסיאנוס את תקופת קיסרותו הייתה האימפריה הרומית מצויה בתקופה קשה ובחוסר יציבות. מלחמת האזרחים שהשתוללה מאז מותו של נירון, וכן מעשי הטירוף של נירון, וחוסר היציבות של יורשיו, הותירו את קופת המדינה ריקה. הצבא הבין כי נתון בידיו הכוח להעלות או להפיל את השליט, וחוסר המשמעת פשה בשורותיו.
אספסיאנוס החל מיד בטיפול בבעיות אלו. הוא השיב את המשמעת לצבא, שתחת ויטליוס הפך מפורר ונעדר משמעת ובשיתוף הסנאט החל מאזן את מצבה הכספי של רומא.
הוא חידש [[מס]]ים ישנים והטיל מסים חדשים, הגביר את התשלום מהפרובינקיות ופיקח מקרוב על פקידי האוצר. לעם נתן דוגמה באורח חייו הצנוע, ושם ללעג את הראוותנות של אצילי רומא, אשר בתקופתו של נירון הגיעו לשיאים של שחיתות וחמדנות. סווטוניוס מספר כי כאשר הטיל [[אגרה (תשלום)|אגרה]] על השימוש ב[[לטרינה|לטרינות]] (בתי שימוש ציבוריים) גינה אותו בנו טיטוס על כך. אספסיאנוס הגיש אל אפו של טיטוס מטבע מן התשלום הראשון ושאל אותו אם הריח בלתי נעים. לא, השיב טיטוס. "ועדיין," אמר אספסיאנוס, "הכסף הזה בא משתן" (Atqui, inquit, e lotio est). מכאן צמח הביטוי "לכסף אין ריח" (Pecunia non olet).
הוא ערך שינויים חשובים בקרב אנשי מעמד הפרשים והסנטורים, סילק חברים לא ראויים, והציב במקומם אנשים ראויים ומוכשרים. בכך שיפר את המינהל הציבורי, וחיזק את מעמדו כקיסר.
אספסיאנוס העלה תרומה חשובה לחייה התרבותיים של רומא. הוא כונן תשלום קבוע למורים יווניים ולמשוררים, החיה את ה[[תיאטרון]] המוזיקלי הישן, כשהוא מעניק מתנות נדיבות לשחקנים ומנגנים נודעים כמו אפלס השחקן הטרגי או טרפנוס ודיודורוס נגני ה[[לירה (כלי נגינה)|לירה]].
תחום פעילות חשוב אחר של אספסיאנוס היה ה[[משפטים|משפט]], שבו פעל להסדרת ההליכים באמצעות הקטנת עומס התביעות שעמדו על סדר יומם של בתי המשפט, השבת כספים שהוחרמו במהלך מלחמת האזרחים ושינויים משפטיים כמו הקביעה כי המלווים לקטינים לא יזכו להשבת חובם גם אחרי מות אבותיהם של הקטינים (כלומר, בעת שבה יהיה בידם כסף להשיב את חובם).
אספסיאנוס שינה את הרכב [[המשמר הפרטוריאני]]. בשנת [[70]] דיכא מרידה שפרצה נגדו בגליה, במקביל לכך שבנו טיטוס דיכא את [[המרד הגדול]] וכבש את [[ירושלים]].
בתחילת שנת [[71]]{{הערה|יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, הערות ובאורים (מאת המתרגם י"נ שמחוני) לספר ז', פרק 5, ה'.}} "חגג את חג-ניצחונו על היהודים"{{הערה|סויטוניוס, שנים-עשר הקיסרים, אספסיאנוס האלוהי, 8.}}{{הערה|[http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Cassius_Dio/65*.html#12 Cassius Dio, Historia Romana, LXVI, 12: la, apud: Zonaras]}}, שלאחריו נסגרו דלתות מקדש [[יאנוס]], שהיו פתוחות כל עוד הייתה מלחמה בגבולותיה של רומא, ובמהלך תשע השנים הבאות של שלטונו נתכונן "שלום אספסיאנוס".
במהלך שנותיו פעל אספסיאנוס גם לשיקומה של רומא ובנייניה. הוא בנה מחדש את [[מקדש השלום]], את המרחצאות הציבוריים, פורום חדש ואת ה[[קולוסיאום]].
סויטוניוס מתאר את פניו של אספסיאנוס, אדם חסון גוף ובריא, "כשל איש המתאמץ לעשות את צרכיו". כאשר ביקש מ"אחד מליצני-הדור" שיעשה חיקוי שלו, ענה לו הליצן: "אעשה ברצון..., מיד לאחר שתעשה את צרכיך!"{{הערה|סויטוניוס, אספסיאנוס האלוהי, 20.}}.
אספסיאנוס "היה מרבה לעג וחידוד, אם כי מן הסוג ההמוני והגס". לאחר ששכב עם אשה שהתאהבה בו ונתן לה סכום כסף, שאל אותו סוכן הבית באיזה סעיף לרשום את זה בספרי החשבונות. תשובתו הייתה - "בשכר אהבה לוהטת לאספסיאנוס"{{הערה|סויטוניוס, אספסיאנוס האלוהי, 22.}}.
הוא התייחס לעצמו תמיד באופן מציאותי, סלחני ובקורטוב של [[אירוניה]]. כאשר חש שיומו מתקרב, הוא התבדח "אבוי, אני חושב שאני הופך לאל" (Vae, puto deus fio). כאשר חש ששעתו קרבה, ביקש מאנשיו להעמידו על רגליו באומרו: "קיסר צריך למות בעמדו על רגליו".
לאחר מותו העלה אותו [[הסנאט הרומאי]] אל מניין האלים. בנו [[טיטוס]] ירש אותו, ולאחר שטיטוס מת במחלה בעודו צעיר, לאחר כשנתיים, ירש אותו בנו הנוסף של אספסיאנוס, [[דומיטיאנוס]].
==ראו גם==
* [[חוק האימפריום של אספסיאנוס]]
==לקריאה נוספת==
* [[סווטוניוס]], '''שנים-עשר הקיסרים''', תרגם מרומית ד"ר [[אלכסנדר שור]], הוצאת מסדה, [[1966]].
* [[יוסף בן מתתיהו]], '''תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים''', (תרגום [[יעקב נפתלי שמחוני|ד"ר י.נ. שמחוני]]), הוצאת מסדה, [[1968]].
<div class="mw-content-ltr">
*B. Levick, '''Vespasian''', London: Routledge Press, 1999
</div>
==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקישיתוף=Category:Vespasianus|שם ויקישיתוף=אספסיאנוס}}
* [http://kulmosnet.co.il/articles/amish/aspasianus/aspasianus.htm אספסיאנוס האלוהי] מאת [[סווטוניוס]] בתרגומו של עמיש
* {{קטעים בהיסטוריה|פרק 170: לכסף אין ריח|2016/11/27|פרק-170-לכסף-אין-ריח}}
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
{{קיסרי רומי}}
{{בקרת זהויות}}
[[קטגוריה:קיסרי רומא]]
[[קטגוריה:המרד הגדול]]
[[קטגוריה:השושלת הפלאבית]]
[[קטגוריה:פלאביים]]
[[קטגוריה:אישים שחיו במאה ה-1]]
| |||