החומה האטלנטית – הבדלי גרסאות

לאחר כישלון [[הקרב על בריטניה]] החליט [[היטלר]] להפנות את מאמציו מהחזית המערבית אל עבר תכנון [[מבצע ברברוסה]] מתוך אמונה שהקרב מול [[ברית המועצות]] יוכרע במהרה. לאחר כישלונות [[מבצע ברברוסה]] ו[[קרב סטלינגרד]] היה ברור שהמלחמה בחזית המזרחית לא תוכרע תוך זמן קצר ושרוב המשאבים הצבאיים ימשיכו להישלח למזרח כדי להתמודד עם ברית המועצות. עם הצטרפות [[ארצות הברית]] למלחמתל[[מלחמת העולם השנייה]] ב-[[1941]], סכנת הפלישה מבריטניה לשאר אירופה הפכה ממשית. היטלר הכיר בכך שגרמניה לא תוכל להתמודד עם מלחמה בחזית נוספת. בעקבות הפשיטה של כוחות קומנדו בריטיים בסנט נזר שבנורמנדי במרץ 1942, הוא הוציא את "הנחיית הפיהרר מספר 40" ב-[[23 במרץ]], שציוותה על הקמת ביצורים (שנודעו בשם "החומה האטלנטית") לאורך חופי [[מערב אירופה]] על מנת לעצור כל ניסיון פלישה אנגלו-אמריקאי{{הערה|Zaloga, Steven. '''D-Day Fortification in Normandy''', Osprey 2005. p.6}}. הוא ציווה שההגנה תהיה כל כך מסודרת והיחידות כל כך יעילות, שכל ניסיון פלישה יתנפץ לפני הנחיתה או מיד אחריה.

באוגוסט 1942 ערך [[אדולף היטלר| היטלר]] דיון בהשתתפות הרייכסמיניסטר [[אלברט שפר]] (הממונה על ארגון הבנייה הנאצית, [[ארגון טודט|הטודט]]) ובכירים מפיקוד המערב. הוא הורה להכין את ביצורי הקבע החזקים ביותר שניתן לכל אורך החוף הנתון לשליטה נאצית (3,800 קילומטרים), מגבול צרפת עם [[ספרד]] ועד [[נורווגיה]]; הוא רצה 15,000 נקודות מבוצרות שיאוישו ב-300,000 מגנים, והורה להשלים את בניית הביצורים עד ה-[[1 במאי]] [[1943]], המועד המוקדם ביותר בו צפויה פלישה{{הערה|Zaloga, pp.6-7}}. כישלון [[הפשיטה על דייפ]] באוגוסט 1942, הודות להגנה הגרמנית בחופים, העצים אצל היטלר את האמונה בחשיבותה של החומה האטלנטית.