ג'ון וילקס בות' – הבדלי גרסאות

ביום שישי, [[14 באפריל]] 1865, נכח לינקולן בתיאטרון פורד וחזה בקומדיה "בן דודנו האמריקאי". בות' התגנב לתאו של לינקולן, וירה בו בראשו בנוכחות אשתו ושומר הראש שלו. לפני הימלטותו, הספיק בות' להלחם עם שומר הראש של הנשיא ודקר אותו בידו, לאחר מכן קפץ לבמה תוך כדי שהוא שובר את רגלו, וצעק משהו מול הקהל המזועזע. משפטו האחרון בתיאטרון מוטל בספק עד עצם היום הזה, יש טענה שצעק בלטינית: ''"Sic semper tyrannis"'' ([[כך תמיד לרודנים]]), ויש טענה שצעק "זו נקמת הדרום". אולם, אין ספק שבחסות המהומה שהתפתחה לאחר הירי, הצליח בות׳ להימלט מהמקום. לאחר ההתנקשות, החל בות' במסע בריחה שארך 12 ימים. מיד לאחר ההתנקשות, יצא בות' מהסמטה הצדדית של התיאטרון והחל ברכיבה ממושכת ומהירה שנמשכה 6 שעות. במהלך הדרך נפגש בות' עם דייוויד הרולד שהיה חלק מהמזימה להתנקש בצמרת הנהגת ארצות הברית. השניים עצרו בחווה של אחד מתומכי הקונפידרציה על מנת לאסוף נשק, תחמושת ומעט מזון. מיד לאחר העצירה הראשונה, שארכה לא יותר ממספר דקות, המשיכו לרכב לביתו של דוקטור סמואל מואודמאד (Samuel Mudd), שטיפל ברגלו השבורה. בות' נרדף על ידי כוח צבאי, ותפס מסתור באסם בחווה בוירג'יניה. במהלך פשיטה של הכוחות על האסם הוא הוצת ובות' נמלט בריצה. בעת שנמלט הוא נורה על ידי [[בוסטון קורבט]], אחד ממפקדי הכוח, שחשש כי בות' עומד לפתוח באש, ומת מספר שעות לאחר מכן. משאר ההתנקשויות שתכנן בות', נותר ניסיונו של אחד מחבריו לרצוח את [[ויליאם סיוורד|ויליאם סיוארד]], [[מזכיר המדינה של ארצות הברית|מזכיר המדינה]] של לינקולן. סיוארד נדקר בחזהו אך שרד והמשיך בתפקידו.