כנסיית הבשורה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ סדר בפרק קישורים חיצוניים; סדר תבניות בראש הערך (בוט סדר הפרקים)
אין תקציר עריכה
שורה 47:
בשנת [[1620]] העניק האמיר הדרוזי [[פחר א-דין השני]] אישור ל[[פרנציסקנים]] להקים מחדש את כנסיית הבשורה ולבנות בסמוך לה מבנה מגורים ל[[נזיר]]ים. בעקבות האישור קיבלו הפרנציסקנים לרשותם את מערת הבשורה ואת שרידי הכנסיות ההרוסות, והפכו לבעלי הזכויות על המקום הקדוש עד היום. עם זאת, רק בשנת [[1730]] הצליחו הנזירים להקים את הכנסייה באישורו של [[דאהר אל עומר]]. ה[[פירמן]] שאִפשר לפרנציסקנים להתחיל בעבודה הגביל אותה לשישה חודשים בלבד (הזמן הדרוש למוסלמי לעלות לרגל ל[[מכה]] ולשוב לביתו). בזמן הקצוב הצליחו הפרנציסקנים לבנות כנסייה צנועה, ששופצה והורחבה ב-[[1877]], וחזיתה נבנתה מחדש.
 
הכנסייה הייתה קטנה פי כמה מהכנסייה הצלבנית שקדמה לה, ופנתה [[צפון|צפונה]], ולא [[מזרח]]ה. שתי שורות שבכל אחד מהן ארבעה [[עמוד]]ים חילקו אותה לאורכה לשלוש [[ספינה (אדריכלות)|ספינות]], ובסופן לא נבנו [[אפסיס]]ים. מעל מערת הבשורה הוקם [[מזבח]], וגרם המדרגות שהוליך אליה, הגיע תחילה אל פרוזדור שכונה "קפלת המלאך". בקפלה הוקמו שני מזבחים - אחד הוקדש למלאך גבריאל, והאחר להורי הבתולה [[אנהחנה הקדושה]] ו[[יואכיםיהויקים הקדוש]]. במרכזה של המערה עצמה הוקם "מזבח הבשורה" ומאחוריו מזבח רביעי ל[[יוסף הקדוש]]. סביב יתר שטחה של הכנסייה הצלבנית הוקמה חומה גבוהה.
 
לכנסייה זו לא היה ערך רב מבחינה אדריכלית ואסתטית, והוחלט להרוס אותה כליל ולהקים תחתיה כנסייה מודרנית. הכנסייה נהרסה ב-[[1954]] כדי לפנות מקום לחפירות ארכאולוגיות, ולאחר מכן הוקם המבנה הנוכחי במקום.