עומר בן אל-ח'טאב – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסבת תג ref לתבנית:הערה (דיון) |
סקריפט החלפות (אסלאם), אחידות במיקום הערות שוליים, תיקון קישור לפירושונים |
||
שורה 1:
{{אסלאם}}
'''עֻמַר בִן אלְחַ'טַּאב''' (ב[[ערבית]]: '''عمر بن الخطّاب'''; [[586]]-[[644]]) היה ה[[ח'ליפה]] השני, שלט בשנים [[644]]-[[634]]. עלה לשלטון לאחר מותו של [[אבו בכר]]. קברו נמצא ב[[מסגד הנביא]] ב[[אל-מדינה]].
עומר נחשב למייסד [[האימפריה המוסלמית]]. הוא השלים את ההשתלטות על חצי האי ערב, לחם נגד ה[[ביזנטים]] וכבש את [[ארץ ישראל]], [[סוריה]], [[עיראק]] ו[[מצרים]]. עומר היה כובש [[ירושלים]], ו[[מסגד עומר]] ברובע הנוצרי ב[[ירושלים]] קרוי על שמו.
לפני מותו מינה אבו בכר את עמר בן אלח'טאב כיורש הח'ליפות. דרך זו של העברת השלטון, המכונה "עהד" (عهد), לא הייתה נפוצה בתרבות הערבית של הימים ההם. מינוי יורש לשליט נעשה בדרך-כלל באמצעות מועצה ("[[
==תולדות חייו ופעלו של עומר==
[[קובץ:Tombstone of Umar (r.a) by mohammad adil rais.JPG|ממוזער| 242px| קברו של עומר ב[[מסגד הנביא]] ב[[אל מדינה|אל-מדינה]]]]
עומר נולד במכה לשבט "בנו עדי" ובשנים הראשונות התנגד למוחמד שהיה מטיף
עומר היה מנהיג מוכשר ומנוסה והיו לו כינויים כגון "אלפארוק" (המיטיב להבדיל בין אמת לשקר, הוגן), "צאחב אלדרה" (בעל השוט המחמיר והקפדן) ו"אמיר אלמא'מנין" ("אמיר המאמינים", כינוי שהפך מאוחר יותר לכינוי מסורתי שכיח לח'ליפה).
שורה 27 ⟵ 26:
בני החסות היו במידה רבה אוטונומיים - נשארה להם זכות השיפוט על פי דתותיהם, וארגונם הקהילתי אוּשר. חובתם היחידה הייתה תשלום [[מס גולגולת]] ומס קרקע – שהיו מסים מקובלים מאוד. מס הקרקע הוטל גם על מוסלמים בעלי קרקעות, ואילו מס הגולגולת הוטל אך ורק על לא-מוסלמים כתמורה להגנה שוהענקה להם על ידי המוסלמים - דהיינו, התחייבותה של האימפריה האסלאמית להגן עליהם ולשומרם בחסותה.
על-פי המסורת, עומר
עומר [[רצח|נרצח]] במסגד בשעת התפילה על ידי [[פירוז נהונדי]] {{אנ|Piruz Nahavandi}} לוחם [[האימפריה הסאסאנית|סאסאני]], שלאחר [[קרב אל-קאדסיה]], נלקח כעבד ל[[חצי האי ערב]]. לפני מותו הספיק עומר למנות מועצה של שישה בוחרים (ה"[[מועצה מייעצת|שורא]]"), שעליה פקד למצוא מועמד מתאים. השורא בחרה את [[עות'מאן|עות'מאן בן עפאן]] לח'ליפה השלישי באסלאם.
עומר נקבר לצד קברו של
=== היחס לספריות פרסיות===
שורה 38 ⟵ 37:
המוסלמים התירו את המשך ישיבת הנוצרים בעיר. קיימת מחלוקת לגבי עמדתו של עומר בנוגע ליהודים ב[[ירושלים]]. על פי גרסה אחת לא התיר ליהודים להתיישב בירושלים. על פי גרסה שנייה, התיר ל-70 משפחות יהודיות להתיישב בעיר.
לפי [[חוזה עומר]] תעודה שמעמדה ההיסטורי לא ברור, התחייב עומר לבישוף [[סופרוניוס]], כי זכויות הנוצרים בירושלים יכללו מניעה של מגורי יהודים בה.
המוסלמים לא פגעו בכנסיות הנוצריות, אך דרשו שיינתן להם המקום בו היה מקדשו של [[שלמה המלך]], כדי להקים בו מקדש לעצמם וכך זה נעשה{{הערה|[http://ro.scribd.com/doc/230963399/Constantin-Porfirogenetul-Carte-de-inv%C4%83%C8%9B%C4%83tur%C4%83-pentru-fiul-s%C4%83u-Roman#scribd ספר הלימוד שחיבר הקיסר הביזנטי קונסטנטינוס השביעי עבור בנו] הספר תורגם ל[[רומנית]] על ידי וסילה גרקו {{רומנית}}}}.
לפי מקור אחר, עומר לא הסכים להמשיך את האיסור על ישיבת יהודים בעיר ולכן כינס את נציגי הנוצרים והיהודים לדיון על מספר היהודים שיורשו לגור בעיר. הנוצרים הציעו מקסימום 50 משפחות והיהודים דרשו לפחות 200. בסוף עומר פסק כי 70 משפחות של יהודים יורשו לגור בירושלים, פשרה שהתקבלה על שני הצדדים. לבקשתם ניתן להם להתיישב בדרום העיר, באזור גבעת [[העופל]], שנקרא מאז בשם "שוק היהודים". הבחירה היא בשל "קרבת הקודש ושעריו, וכן מי השילוח לטבילה"
==קישורים חיצוניים==
| |||