עקיבא אזולאי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
סקריפט החלפות (קריית, וועד, אלכסנדר, –), {{תמונה להחלפה}} |
||
שורה 3:
|תאריך לידה=1913
|תאריך פטירה=1984
|תמונה=[[קובץ:Akiva Azoulay.jpg|250px]]{{תמונה להחלפה}}
|מקום לידה=יפו
|מקום קבורה=הר המנוחות, ירושלים
שורה 10:
|מפלגה פוליטית=[[מפלגת העבודה הישראלית]]
}}
'''עקיבא (משה אבנר) אזולאי''' ([[1913]]
==ביוגרפיה==
נולד ב[[יפו]] בשנת 1913 כ[[בן זקונים]] לסוליקה ולרב דוד אזולאי, שהיה [[מקובל]] ורבה הראשי של העדה ביפו, מצאצאי [[החיד"א]].
מצד אמו היה בן למשפחת אמזלג מ[[מרקש]] שב[[מרוקו]], ומצד אביו היה בן למשפחת רבנים [[ספרד
הוריו הגיעו עם משפחתם לישראל בעלייה של יהודי מרוקו בשנת [[1906]], וכשנולד, היה אביו בן 89 ואמו בת 25. שמו שניתן לו בלידתו היה משה, אולם לאחר שחלה ב[[חזרת (מחלה)|חזרת]] ומצבו היה אנוש, הוחלף שמו לאבנר, והבריא. בגיל שנה חלה שוב, ואביו לקח אותו לקברו של [[רבי עקיבא]], אז הוחלף שמו לעקיבא.
בשנת [[1914]], עם פרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]], גורש עם בני משפחתו למצרים בשל היותם נתינים זרים. בתקופה זו התגוררו במעברה ב[[אלכסנדריה|
בשנת [[1921]] [[יתמות|התייתם]] מאביו, ובגיל 13 עזב את לימודיו כדי לסייע לאמו בפרנסה. הוא עסק בתיקון [[פרימוס
בשנת [[1932]] נישא לאסתר חרוש, ובשנת [[1936]] התגייס לנוטרות כדי להגן על היישובים העבריים בירושלים, ונמנה עם ראשוני השומרים בעיר. רוב פעילותו כשומר התרכזה סביב ערביי העיר, ולאחר שרכש את אמונם, כינוהו "אבו דאוד", "מוגרבי" ו"איבן אל ערב".
שורה 33:
בתקופות פעילותו באספקת המים לירושלים, קיבל סיוע רב מתושבי [[אבו גוש]], והם עמדו איתו בקשר הדוק, תוך כדי שעבדו איתו תחת הפגזות כשהם מסכנים את חייהם.
במלחמת השחרור שימש כסגן מפקד אזור ג' בירושלים ואחראי על חזית שבע, שכללה את השכונות גבעת שאול,
בשנת [[1950]] החל לשמש כחבר וועד עובדי עיריית ירושלים, ולאחר מכן כיושב ראש ועד עובדי העירייה, עד לשנת 1969. במסגרת תפקידיו אלו פעל להגביר את המאמצים המשותפים לפיתוחה ולשגשוגה של ירושלים.
שורה 47:
כשפרץ סכסוך ב[[מועצה דתית|מועצה הדתית]] בירושלים, מונה מטעם העירייה ליישב את הסכסוך, ובהמשך אף שימש כסגן יושב ראש המועצה הדתית. כן שימש כנשיא ועד העדה המערבית, ובמסגרת פעילותו בוועד יצר קשר עם אישים בארץ ובחו׳׳ל כדי שיסייעו ויתרמו לביסוס העדה.
בשנת [[1975]] נבחר לשמש כסגן נשיא הוועד הפועל של התנועה העולמית של יוצאי צפון אפריקה. בשנה זו נבחר לשמש גם כיו"ר
על פעילותו הציבורית קיבל את התואר "עמית הכבוד של התנועה הציונית העולמית", ואת תואר "יקיר ההסתדרות".
|