גרגוריוס פלמאס – הבדלי גרסאות

 

===המחלוקת ההסיכית===

 

ברלעם הגיב בחמת זעם, ולא הסתפק בגינוי דעותיו של יריבו. הוא חיבר תיאור מלגלג של ההסיכיים, אותם צייר כ"אלו שנשמתם בטבורם" (ομφαλοψυχοι) משום חלק מהנזירים התבוננו מתחת לחזם במהלך המדיטציה. לבסוף האשים אותם גם ביומרה להבנה של טבע האל הנסתר ובקרבה מסוכנת לכת הכופרים ה[[מסליאנים]], שטענו כי האלוהי ניתן לתפישה בחושים ורק חוויה חושית שלו היא התגלות אמיתית וברת-תוקף. בשנים הבאות עתר אל רשויות הכנסייה בקונסטנטינופול נגד ההסיכיות ותבע לדכא אותה.

 

 

ב-1341 השלים פלמאס את חיבור "הטריאדות להגנת מקיימי ההסיכיה", שלושה מאמרים בני שלוש מסות כל אחד. על מנת לבסס את משנתו, שב אל הדיונים הטריניטולוגיים של המאה הרביעית, בייחוד לעבודתו של [[גרגוריוס מניסה]]. הלה, באורח שהזכיר את מושג ה[[חסד (נצרות)|חסד]] ה[[אוגוסטינוס הקדוש|אוגוסטיני]] במערב אך גם היה שונה ממנו מאוד, החל להבדיל בין מהותו-הוויתו (οὐσία) של האל, שהינה נסתרת ובלתי-מושגת, לתולדותיו והשפעותיו (ενέργεια) ביקום, שאותן ניתן היה לתפוש. כמו כן, הסתמך פלמאס רבות על כתבי אבות הכנסייה, כגון [[אתנסיוס]] ומקסימוס המודה, שהתייחסו לתהליך של האלהת טבע האדם (θέωσις) באמצעות תרגול רוחני קפדני והתחברות לישו. פלמאס שלל את האפשרות שהבדלה ממשית, ולא רק טרמינולוגית, בין מהות להשפעה – עליה התעקש בתוקף, שכן אחרת הייתה התולדה זהה עם המהות הבלתי-נתפשת; גם החולקים עליו היו מוכנים להפרדה תאורטית אך לא לבידול אמיתי – מהווה [[פוליתאיזם]] וכפירה באחדות האל. השוני בין המהות לתולדות אפשר מחד השתתפות ודבקות אמיתיות של האדם באלוהי, ומאידך שימר את הפער בין הבורא לבריאתו והותירו נשגב ומצוי מעל היקום.

 

 

בקיץ 1341 הוא זומן על ידי הפטריארך יוחנן ה-14 לבירה כדי לעמוד מול האשמותיהם הבלתי-פוסקות של תומכי ברלעם ולברר את המחלוקת. ב-10 ביוני נפתח סינוד כללי בקונסטנטינופול בו התעמתו פלמאס ויריביו מול הפטריארך, הזוג הקיסרי ונכבדי הכנסייה. הנוכחים קיבלו את הדעה ההסיכית וגינו את ברלעם, שהגיש התנצלות רשמית ועזב חזרה לאיטליה. אך לדעותיו עוד היו תומכים חשובים, בראשם גרגוריוס אקינדינוס, שניסה לגשר בין ברלעם לפלמאס בתחילה אך השתכנע שההסיכיה אכן היוותה גלישה למסליאניות. באוגוסט התכנסה מועצה שנייה, שלא סטתה מהקו של קודמתה. אקינדינוס גונה.

הפוליטיזציה של המחלוקת ההסיכית הבטיחה, בתורה, את ניצחון הפלמיזם לכשגבר קנטקוזנוס. עוד לפני שכבש את קונסטנטינופול, הקריבה אנה את אקינדינוס והפטריארך מתוך ציפייה לפשרה. בינואר 1347 כינסה סינוד נוסף בו טוהר פלמאס והחלטות 1341 תוקפו שוב. אקינדינוס הודח וגורש. בפברואר כבש קנטקוזנוס את הבירה והוכתר לקיסר-שותף עם יוחנן החמישי הצעיר.

 

 

הארכיבישוף מסלוניקי חלה ב-1352. ב-1354, בעת שיט בים, נשבה על ידי הטורקים ובילה שנה בחזקתם, עד ששולם כופר. את שנותיו האחרונות העביר בסלוניקי עד למותו ב-1359. הוא נקבר ב[[האגיה סופיה (סלוניקי)]]. ב-1368 הכריז עליו עוד סינוד מיוחד כקדוש וכאחד מ[[אבות הכנסייה|אבות]] ו[[מורי הכנסייה]]. בשל הטבע המועצתי של הכנסייה האורתודוקסית, המחייב קבלה אוניברסלית של דעות כדי שיחשבו כמחייבות את הכלל – מעט מאוד השקפות חדשות התקבלו לאחר [[ועידה אקומנית|שבע הוועידות האקומניות]] שתמו ב-787 – הוא מהאחרונים שזכה למעמד כזה. ההסיכיות התפשטה מעבר לביזנטיון והתקבלה בקרב הנזירים בכל המרחב האורתודוקסי.