מרדכי פירון – הבדלי גרסאות

מרדכי פירון נולד ב-[[1921]] ב[[כ"ז בכסלו]] [[ה'תרפ"ב]], נר שלישי של [[חנוכה]], ב[[וינה|ווינה]] שב[[אוסטריה]], בן יחיד ליעקב פיסק. למד בתיכון באוסטריה, ועלה ל[[ארץ ישראל]] במסגרת [[עליית הנוער]] בתרצ"ח ([[1938]]). בגיל 16 התחיל ללמוד בבית הספר [[מקווה ישראל]], אך עבר ל[[ישיבת כפר הרוא"ה]] ואחר כך עבר ל[[ישיבת לומז'ה|ישיבת לומז'ה בפתח תקווה]] ומשם עבר ל[[ישיבת מרכז הרב]], בה למד במשך כעשור, שבמהלכו הוסמך לרבנות על ידי הרב [[יעקב משה חרל"פ]] והרב [[יצחק אייזיק הלוי הרצוג]], [[הרב הראשי לישראל]]. הרב פירון לחם בשורות "[[ההגנה]]". אחרי התגייסותו לצה"ל ב[[מלחמת העצמאות]] נפצע ועבר לתפקיד אחראי על הווי דת ב[[גדנ"ע]] וב[[נח"ל]]. שימש בתפקיד ראש ענף הווי דת ברבנות הצבאית. בחודש פברואר [[1971]] הוענקה לו דרגת [[אל"ם]] ומונה לסגנו של [[הרב הצבאי הראשי]], [[שלמה גורן]], זו הייתה הפעם הראשונה מאז קום המדינה שקצין ברבנות הצבאית נושא דרגת אל"ם מלבד הרב הצבאי הראשי. הרב פירון היה הרב שערך את חופתו של חנוך לנגר לאחר הכרעת הרב [[שלמה גורן]] ב[[פסק דין האח והאחות]] בשנת [[1972]].

עם פרישתו מצה"ל של הרב גורן, ביוני [[1971]], מונה הרב פירון לרב הצבאי הראשי השני, בדרגת תת-אלוף. בתקופתו כרב ראשי ב[[מלחמת יום הכיפורים]] עסקה הרבנות הצבאית בצורה מקיפה בטיפול בחללים הרבים. הרב פירון הקים בית דין להתרת [[עגונה|עגונות]] המלחמה, בראשות [[הראשון לציון]], הרב [[עובדיה יוסף]], שבו ישבו גם הרב פירון וסגנו, הרב [[גד נבון]]. בשנת [[1974]] הועלה לדרגת [[אלוף]].