יהויקים פאפוריש – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 32:
 
== דרכי הוראתו ==
תפיסתו הגאוגרפית של פאפוריש ניזונה מהרקע האקדמי שבהשבו צמח - "וינה של ראשית המאה". הוא היה חניך האסכולה הדטרמניסטית בגאוגרפיה, וראה ב[[גאוגרף]] כאיש המדעמדע שצריך ללמוד את "מאבקו של האדם באיתני הטבע". מאחר שנוכח לדעת, כי פרט לספרו של ברוור אין שום ספר רציני בגאוגרפיה למערכת החינוך, החליט לכתוב את ספרו על ה"גאוגרפיה של ארץ ישראל", שיצא ב[[הוצאת צ'צ'יק]] בשנת [[1943]]. בעשרות [[ספר לימוד|ספרי הלימוד]] שחיבר לאחר מכן, הביא את השקפת העולם הנזכרת, אך הבין כי אין אפשרות להקיף את כלל התופעות באזור מסוים, כפי שדרשה הגישה הרגיונלית, הרי הוא בחרובחר בהדגמה של תופעות ולא בסקירה של כל התופעות.
 
פאפוריש יצר סכמה קבועה של ספרי הלימוד שלו, מאחר שהם נכתבו כספרי לימוד בגישה רגיונלית, הוא העדיף לקיים בהם מנגנון ברור של נושאים קבועים. כחניך האסכולה הגרמנית, הוא דגל "בעליונות המפה" ככלי של גאוגרף, ולכן הדגיש את מיומנות השליטה ב[[אטלס (ספר מפות)|אטלס]] ובמפות, כאמצעי חשוב ללימוד גאוגרפי. עד אמצע [[שנות ה-50]] כתב בעיקר ספרי לימוד לבתי ספר התיכוניים: גאוגרפיה של ארץ ישראל, גאוגרפיה כלכלית, גאוגרפיה של המזרח התיכון ועוד. באמצע שנות החמישים החל לכתוב ספרים גם לבתי ספר היסודיים - סידרה שהיוזמה אליה באה מצד הסתדרות המורים. חיבר כעשרים ספרי לימוד, שחלקם הופיעו במהדורות רבות במשך כשלושים שנה.
 
פרט לספרי הלימוד כתב עשרות מאמרים בתחומי הוראההוראתה הגאוגרפיה בביטאונים שונים, וכן הוציא שתי מונוגרפיות גדולות: האחת על [[מצרים]] והשנייה על ארצות הברית, וב[[שנות ה-60]] פרסם גם ספר כללי על מתודיקה של גאוגרפיה.
 
== מספריו ==