המאבק הפלסטיני במכירת קרקעות ליהודים – הבדלי גרסאות

===הממשל האזרחי===

בספטמבר 1920, לאחר כינון הממשל האזרחי בראשות [[הנציב העליון]] [[הרברט סמואל]], הוכרז על פתיחת משרדי הרישום ופורסמה "פקודת העברת הקרקעות", שבמטרה להבטיח את האינטרסים של מחזיקי הקרקעות ולמנוע [[ספקולציה (כלכלה)|ספקולציה]] בקרקעות, קבעה שכל עסקת מקרקעין חייבת לקבל הסכמה כתובה של הממשל, שתינתן רק אם הקונה ימלא את התנאים הבאים: הוא חייב להיות תושב ארץ ישראל; הוא לא יוכל לרכוש קרקע בשווי העולה על 3,000 לירות מצריות או ששטחה עולה על 300 דונם (אדמה חקלאית)/ 30 דונם (קרקע עירונית); בכוונתו לעבד או לפתח אותה מיד. בנוסף על שלושת הסעיפים הללו, הסכמת הממשל תינתן רק אם "נוכח לדעת לשביעות-רצונו, שהבעלים המוכר את הקרקע, אם היא ברשותו, או האריס המחזיק בקרקע, כאשר היא מוחכרת, ישמור לעצמו באזור או במקום אחר, קרקע שדי בה לפרנסת משפחתו".{{הערה|שם=ממהומות למרידה 127}}

 

 

===שנות ה-20===