המאבק הפלסטיני במכירת קרקעות ליהודים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏הממשל האזרחי: חבל לקלקל את מה שכבר היה תקין
Mati11 (שיחה | תרומות)
←‏הממשל האזרחי: תיקון טעות הקלדה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה מיישום נייד
שורה 12:
===הממשל האזרחי===
בספטמבר 1920, לאחר כינון הממשל האזרחי בראשות [[הנציב העליון]] [[הרברט סמואל]], הוכרז על פתיחת משרדי הרישום ופורסמה "פקודת העברת הקרקעות", שבמטרה להבטיח את האינטרסים של מחזיקי הקרקעות ולמנוע [[ספקולציה (כלכלה)|ספקולציה]] בקרקעות, קבעה שכל עסקת מקרקעין חייבת לקבל הסכמה כתובה של הממשל, שתינתן רק אם הקונה ימלא את התנאים הבאים: הוא חייב להיות תושב ארץ ישראל; הוא לא יוכל לרכוש קרקע בשווי העולה על 3,000 לירות מצריות או ששטחה עולה על 300 דונם (אדמה חקלאית)/ 30 דונם (קרקע עירונית); בכוונתו לעבד או לפתח אותה מיד. בנוסף על שלושת הסעיפים הללו, הסכמת הממשל תינתן רק אם "נוכח לדעת לשביעות-רצונו, שהבעלים המוכר את הקרקע, אם היא ברשותו, או האריס המחזיק בקרקע, כאשר היא מוחכרת, ישמור לעצמו באזור או במקום אחר, קרקע שדי בה לפרנסת משפחתו".{{הערה|שם=ממהומות למרידה 127}}
ראשי האגודות הלאומיות של ערביי ארץ ישראל עסקו בשלב זה בשאלת הקרקע רק כבעלי קרקעות ולא מבחינה פוליטית, ולכן דווקא הביעו את אי-שביעות רצונם מפקודת הקרקעות, שהגבילה את זכותם למכור קרקע שהיא רכושם ואף טענו כי הפקודה נחקקה כדי להוריד את מחירי הקרקעות שהוצאושהוצעו למכירה ליהודים. בדצמבר 1921 תקנה הממשלה את הפקודה והסעיפים שנועדו למנוע ספקולציה בוטלו.{{הערה|שם=ממהומות למרידה 128|יהושע פורת, '''ממהומות למרידה''', פרק רביעי: בעיית הקרקע; גישות הממשלה ומדיניותה, עמ' 128.}}
 
איסור השלטונות הצבאיים על עסקאות מקרקעין בתקופת השלטון הצבאי גרם לכך שהנושא לא בלט במאבק [[התנועה הלאומית הפלסטינית]] החדשה, וב[[הקונגרס הערבי-פלסטיני|וועידות הלאומיות]] השלישית והרביעית (1921-1920-1921) הנושא כלל לא נידון. אולם בשנת 1921, לאחר פתיחת משרדי הרישום, נרשמו בספרי רישום המקרקעין עסקאות רבות שתוכננו בעבר והיו על סף השלמה. הגידול הזה גרם למספר צירים בוועידה הלאומית החמישית (1922) של ערביי ארץ ישראל להעלות את הנושא לדיון, אולם לא נתקבלה שום החלטה, מלבד מינוי ועדה שתבחן את שאלת העברת קרקעות ליהודים.{{הערה|שם=ממהומות למרידה 117}}
 
===שנות ה-20===