אסתטיקה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תמונות - הסבה לעברית, תיקון פרמטרים (תג) (דיון)
שורה 14:
 
== אסתטיקה כתורת מיון האמנויות ==
[[קובץ:Antoine Watteau 032.jpg|ממוזער|שמאל|250px|הפסל המתואר כ[[קוף]]
[[מימזיס|מחקה]], ציור מאת אנטוני ווטאו (Watteau) משנת [[1710]]]]
אסתטיקנים רבים ראו את הצורך במתן הגדרה של האמנויות השונות ובחלוקתן בהתאם לאופיים השונה של כל מדיום ומדיום. ב[[יוון העתיקה]], למשל, הייתה נהוגה חלוקה בין אמנויות מחקות, בעלות אופי [[מימזיס|מימטי]], לבין אמנויות המשמרות אובייקטים, כגון שימור הגוף ב[[גימנסיון]] ואמנויות היוצרות אובייקטים{{הערה|1=הציור והפיסול לדוגמה, הוערכו כיצירות מימטיות לעומת האדריכלות}}.
בתקופת [[ימי הביניים]] הייתה נהוגה חלוקה בין "[[שבע האמנויות החופשיות]]" הכוללות [[אריתמטיקה]], [[גאומטריה]], [[אסטרונומיה]], [[מוזיקה]], [[לוגיקה]], [[רטוריקה]] ו[[דקדוק]], לבין "אמנויות מכניות" כגון [[חקלאות]] ו[[נפח (מקצוע)|נפחות]], לצד [[ציור]] ו[[פיסול]]{{הערה|1=ברינקר, מנחם, '''אסתטיקה כתורת הביקורת''', משרד הביטחון, תל אביב, 1982, עמ' 63-64.}}.
שורה 30 ⟵ 31:
== היסטוריה ==
=== אסתטיקה של העת העתיקה ===
[[קובץ:Doryphoros.jpg|ממוזער|שמאל|250px|"[[נושא הרומח]]
" מאת [[פוליקליטוס]]. ביטוי של [[פרופורציה]] אידאלית כמכשיר ל[[הרמוניה]]]]
ה[[פילוסופיה]] ה[[יוון העתיקה|יוונית]] הייתה התרבות הראשונה אשר העמידה תורות אסתטיות קוהרנטיות. התרבות היוונית בכללותה התייחסה אל יצירת האמנות כאל מקור הנאה. מושג זה כלל, לצד הנאה [[הדוניזם|הדוניסטית]], גם הנאה אסתטית טהורה. הפילוסוף [[הרקליטוס]], לדוגמה, ראה את העולם כנמצא במצב של שינוי מתמיד. את מושג ה"[[הרמוניה]]", אותו שאל מ[[פיתגורס]], הוא תפש כביטוי לסתירה פנימית תמידית - "האחד יתלכד תוך מחלוקת עם עצמו". למרות גישות אסתטיות שונות מן ה[[פילוסופיה קדם-סוקרטית|פילוסופיה הקדם-סוקרטית]], היו אלו הוגיה הגדולים של הפילוסופיה היוונית - [[אפלטון]] ו[[אריסטו]], אשר ניסחו תאוריה אסתטית שלמה.
 
שורה 40 ⟵ 42:
יצירות שקריות הן יצירות אשר משקרות בנוגע לעניינים כבדי-משקל ומשחיתות את הנוער.
 
[[קובץ:Dionysos mask Louvre Myr347.jpg|ממוזער|ימין|250px|[[מסכה]]
[[דיוניסוס|דיוניסאית]] מן [[תיאטרון ביוון העתיקה|תיאטרון היווני]], [[טורקיה]], [[המאה ה-1 לפנה"ס]].]]
לעומת אפלטון, הציג [[אריסטו]], בן [[המאה ה-4 לפנה"ס]], גישה אוהדת יותר כלפי האמנות. אריסטו דחה את תורת הצורות של אפלטון, וראה בקיום העולם החומרי הקיום הממשי היחיד, והדרך להבין את המציאות היא באמצעות התנסות אמפירית. כל דבר בעולם קיים מתוקף ארבעה גורמים- הגורם החומרי (הדבר שממנו הוא עשוי), הגורם הצורני (הצורה בה הוא עשוי), הגורם הסיבתי (מה שהביא אותו לידי קיום) והגורם התכליתי (המטרה לשמה הוא קיים).
 
שורה 50 ⟵ 53:
 
=== אסתטיקה של ימי הביניים ===
[[קובץ:StMarkBasilicaCeilingView.jpg|ממוזער|שמאל|250px|סיפורי [[הברית הישנה]]
המוצגים בתבנית של מעגלים מתכנסים, [[פרסקו]] מ[[בזיליקת סן מרקו]]]]
הפילוסופיה האסתטית של ימי הביניים המשיכה בדרכם של אפלטון ואריסטו תוך הכנסת הדיון למסגרת [[תאולוגיה|תאולוגית]] [[נצרות|נוצרית]]. [[אוגוסטינוס]], בן [[המאה ה-4]], ראה את היופי בערכים אריסטוטאלים כגון סדר, פרופורציה וסימטריה. אולם, בה בעת הוא מטיל על המאמין את האחריות ליצירתה של "התכוונות משתנה", אל מול האל הנצחי. על האדם מוטל לפרש ולבחור בין משמעויות שונות ובין מישורי הבנה שונים. בספרו "[[עיר האלוהים]]" מצטט אוגוסטינוס את [[ורגיליוס]] ומסביר את ה[[דיאלקטיקה]] ה[[בלשנות|לשונית]] שבין טוב ורע - "אז יעלוז ויפחד, ישמח ויסבול" ו-"שמחות רעות של הלב"{{הערה|1=אוגוסטינוס הקדוש, "עיר האלוהים כנגד עובדי האלילים" בתוך: '''תולדות המחשבה המדינית''', האוניברסיטה הפתוחה, 2001, עמ' 220.}}."עיר האלוהים" עומדת כאנטיטזה אל מול "עיר האדם" ותושביה השכילו לוותר על העונג הארצי. תפיסת העולם של אוגוסטינוס, המניחה את קיומו של סדר אלוהי, חוזרת אל התפיסה האפלטונית ומניחה את קיומו של "הווה" תמידי{{הערה|1= אוגוסטינוס מנסח זאת כ"הווה של זמן עבר" או הווה של זמן העתיד לבוא". }}.
 
שורה 60 ⟵ 64:
 
=== אסתטיקה של תקופת הרנסאנס ===
[[קובץ:Da Vinci Vitruve Luc Viatour.jpg|ממוזער|שמאל|250px|"[[האדם הוויטרובי]]
" ([[1490]]), רישום מאת [[לאונרדו דה וינצ'י]]]]
[[קובץ:Sandro Botticelli - La Carte de l'Enfer.jpg|ממוזער|שמאל|250px|הגיהנום (1480–1495), רישום של [[סנדרו בוטיצ'לי|בוטיצ'לי]]
בעקבות [[דנטה]]]]
תרבות הרנסאנס הציגה לא רק את חזרה למורשת העבר הקלאסי, אלא גם את ההתענינות באדם ובמקומו בעולם. יחס דו ערכי זה, אשר גולם ב"'''[[הומניזם]]'''" הפך את התאוריות האסתטיות מן התקופה למורכבות ולבעלות מתח פנימי.
 
שורה 75 ⟵ 81:
 
=== תקופת הנאורות ===
[[קובץ:FuseliArtistMovedtoDespair.jpg|ממוזער|שמאל|250px|"האמן נדהם לנוכח חורבות עתיקות" ([[1778]]
-[[1779]]) מאת [[הנרי פוזלי]] (Fuseli)]]
[[קובץ:Jacques-Louis David 016.jpg|ממוזער|שמאל|250px|"דיוקן מאדאם רקמייה" ([[1800]]
), ציור מאת [[ז'אק לואי דויד]]]]
הפילוסוף הצרפתי [[רנה דקארט]], מאבות [[עידן האורות]], הקדיש ליצירה האמנותית משקל דל מאוד בכתביו. עם זאת, תפיסתו הפילוסופית הייתה בעלת השפעה רבה על האסתטיקה של המאה ה-18. בחיבורו "האופטיקה" ([[1637]]){{הערה|1= Dioptriguel, החיבור התפרסם ביחד עם החיבורים "הגאומטריה" ו"גרמי השמים" בקובץ אחד. לדיון וביקורת בהשלכות האסתטיות של "האופטיקה" ראו: מרלו-פונטי, מוריס, '''העין והרוח''', רסלינג, תל אביב, 2004, עמ' 47-61.}} צימצם דקארט את הקשר של האדם עם העולם לתפיסה אשר כונתה "קרטזיאנית", על פי שמו ה[[לטינית|לטיני]] של דקארט, והמעמידה את התבונה ואת [[רציונליות]] כבסיס [[אפריורי]] (כלומר, הקודם להתנסות) למציאות. ניסוח מובהק יותר של תפיסתו ניסח דקארט בספרו "[[הגיונות על הפילוסופיה הראשונית|הגיונות]]" ([[1641]]) בו הוא מטיל ספק בכל מה שמחוץ לתחום הבדיקה הרציונלית של האדם.
 
שורה 138 ⟵ 146:
=== פוסט-מודרניזם ואסתטיקה ===
{{השלמה|נושא=מדעי הרוח}}
[[קובץ:Prague - Dancing House.jpg|שמאל|ממוזער|250px|"[[הבית הרוקד]]
" בתכנונו של [[פרנק גרי]]]]
הגישה ה[[פוסטמודרניזם|פוסט-מודרנית]] לאסתטיקה, כמו גישתו של הפוסט-מודרניזם לכל דבר, היא לשונית ו[[רלטיביזם|רלטיביסטית]]. כל דיון אסתטי הוא דיון לשוני, ולכן ניתוח הלשון יש בו כדי לסייע בניתוח האסתטי.