האבקה – הבדלי גרסאות

ב[[צמחי זרע|צמחי הזרע]], '''האבקה''' היא התנועה במרחב של [[גרגר אבקה|גרגר האבקה]] מהאיבר הזכרי של הצמח בו נוצר, אל האיבר הנקבי של אותו צמח או צמח אחר. ההאבקה מהווה את הבסיס ל[[רבייה#רבייה זוויגית|רבייה הזוויגית]] בצמחי הזרע. כמו כן, מכיוון שצמחים אינם יכולים על-פי רוב לנוע במרחב, להאבקה חשיבות ייחודית בתור אמצעי של הפצת ה[[גן (ביולוגיה)|גנים]] של ה[[אורגניזם]] במרחב, תכונה המשותפת גם לתהליך [[הפצת זרעים|הפצת הזרעים]].

 

# אמצעי התנועה במרחב של גרגר האבקה ('''וקטור ההאבקה''') - [[האבקה#האבקה אביוטית|'''האבקה אביוטית''']] ו[[האבקה#האבקה ביוטית|'''האבקה ביוטית''']].

[[קובץ:Pollinationn.jpg|שמאל|250px|ממוזער|דבורת דבש בתעופה]]

 

==התפתחות מנגנוני ההאבקה==

במשך ה[[אבולוציה]] התפתחו מנגנונים רבים ומגוונים של האבקה. ההאבקה הפרימיטיבית ביותר קיימת במינים שונים של [[חשופי זרע]], כמו ה[[אורן]] וה[[ציקאס]]. האורן, למשל, מייצר כמויות עצומות של אבקה על [[אצטרובל]]ים זכריים. האבקה מופצת ברוח ורק חלק קטן ממנה מגיע אל האצטרובלים הנקביים, המצופים נוזל דביק. האצטרובל הנקבי סופח בהדרגה את הנוזל הדביק, וכך גרגרי האבקה מגיעים אל ה[[ביצית (צמחים)|ביצית]], החבויה בתוך קשקש האצטרובל. משך הזמן מרגע נחיתת האבקה על האצטרובל הנקבי ועד למועד הפריית הביצית הוא יותר משנה.

 

התפתחות חשובה באבולוציה של האבקה הייתה הופעתה של ה'''האבקה הביוטית''' ב[[מכוסי זרע|מכוסי הזרע]]. הפרחים הפרימיטיביים ביותר ניצלו את ערכה התזונתי הגבוה של האבקה, על-מנת למשוך אליהם חרקים. החרקים ניזונו מהאבקה, ותוך כדי מעופם מפרח לפרח, גם העבירו כמויות קטנות של אבקה מפרח אחד לשני, וכך הפרו את הצמחים. מנגנון זה חסכוני בהרבה בהשוואה להאבקת הרוח הקיימת באורן, משום שהוא מצריך ייצור של אבקה בכמויות הרבה יותר קטנות. החרקים המאביקים הראשונים היו ככל הנראה [[חיפושיות]], וניתן למצוא דמיון מבני רב בין פרחים פרימיטיביים שנמצאו במאובנים, לבין פרחים בני-ימינו המואבקים על ידי חיפושיות: לפרח אופיינית צורת "צלחת", עם [[עלה כותרת|עלי כותרת]] גדולים וצבעוניים שמטרתם למשוך את החרקים מרחוק, שפע אבקה המיועדת בעיקר לשמש מזון לחרקים, והעדר [[צוף]].

 

הופעתו של ה[[צוף]] היוותה שלב חשוב נוסף בהתייעלות מנגנוני ההאבקה. ייצור מסיבי של אבקה בתור מזון למאביקים הוא בזבזני מבחינה [[אנרגיה|אנרגטית]] עבור הצמח, משום שהאבקה עשירה ב[[חלבון]]. ייצורה של תמיסת סוכר פשוטה ו'זולה' (הצוף) בתוך רקמות מיוחדות (ה[[צופן (בוטניקה)|צופנים]]), במיוחד לצורך משיכת החרקים אל הפרח, חוסך עבור הצמחים משאבים רבים ויקרים. צמחים רבים פיתחו לעצמם מנגנונים המונעים מהחרקים לאכול את האבקה (שערכה גבוה יותר גם עבור החרק), כדי להבטיח שלא תתבזבז. בפרח ה[[מרווה]], למשל, האבקה חבויה בתוך הפרח, ללא אפשרות גישה לחרקים. כשדבורה עומדת על בסיס הפרח ומוצצת צוף, היא מפעילה "דוושה" מיוחדת, המפזרת את האבקה על גבה, כך שלא תוכל לאוספה (ראו תמונה). מנגנון בעל עיקרון דומה קיים גם ב[[סחלב]]ים רבים.

 

 

==האבקה ביוטית==

צמחים המואבקים באמצעות וקטורים ביוטיים (בעלי-חיים) מייצרים כמויות קטנות של אבקה באופן יחסי, משום שהאבקה שלהם מועברת באופן ספציפי מפרח לפרח, ולא מפוזרת בכל המרחב. מספר גרגרי האבקה הנדרשים להפרות ביצית גם הוא נמוך באופן יחסי. המשאבים כאן מופנים לטובת משיכת המאביקים אל הפרח. משיכת המאביקים כוללת שני מרכיבים: '''פרסומת''' ו'''גמול'''. המאביק אמור לקשר בין מראהו וריחו של הפרח (הפרסומת) לבין המזון שהוא מוצא בו (הגמול), ועל-פי כללי ה[[התניה קלאסית|התניה הקלאסית]], לשוב ולבקר בפרחים המעניקים לו גמול הולם.

*'''הפרסומת''' מיועדת למשוך את המאביק ממרחק, לפני שהתקרב דיו על-מנת לזהות את הגמול המוצע עבורו. הפרסומת משתמשת בחושי הראייה וההרחה של המאביק. את תפקיד הפרסומת הוויזואלית ממלאים בדרך-כלל [[עלה כותרת|עלי הכותרת]], המקיפים את הפרח במשטח צבעוני הבולט על רקע סביבתו. פרסומת בריח נעשית על ידי רקמות שונות, המפרישות תרכובות כימיות ספציפיות המושכות את המאביקים.

 

==== דבורים ====

ה[[דבורה (חרק)|דבורים]] נחשבות למאביקים המתוחכמים ביותר בעולם החרקים; אורח חייהן מותאם במיוחד לחיי שיתוף ([[סימביוזה]]) עם צמחי הפרחים. הדבורים ניזונות מצוף, אך מאכילות את זחליהן גם באבקה. עקב כך, הן פוקדות קשת רחבה ביותר של פרחים. הדבורים מסוגלות להבחין בין דגמי פרחים שונים, ותחום האור שהן מזהות כולל גם אור על-סגול, שאינו נראה לבני-אדם.