אופרה-קומיק – הבדלי גרסאות

{{מפנה|אופרה קומיק|ז'אנר אופרה צרפתי (Opéra comique)|אופרה קומית}}

[[קובץ:Salle Favart proscenium.jpg|ממוזער|פנים האופרה-קומיק הנוכחית]]

ה'''אופרה-קומיק''' (ב[[צרפתית]]: '''Opéra-Comique''') הוא שמם של להקת [[אופרה]] ו[[בית אופרה]] ב[[פריז]]. הבניין נמצא בכיכר [[פרנסואה אדריאן בואלדייה|בואלדייה]], ב[[הרובע השני של פריז|רובע השני של פריז]], סמוך לבורסה הפריזאית ולא רחוק מן [[האופרה גרנייה]], בית האקדמיה המלכותית למוזיקה.

 

==סאל פאוואר==

[[קובץ:Salle Favart Fire 1887 NGOp878.jpg|ממוזער|תחריט של שריפת "סאל פאוואר" השני ב-25 במאי 1887).]]

אף כי הבניין הנוכחי, הידוע בשם "סאל פאוואר" (salle Favart) נבנה בשנת 1898, בית האופרה כשלעצמו הוא הוותיק ביותר בפריז. שני בניינים קודמים נשרפו כליל בשנים 1838 ו-1887, התרחשות שלא הייתה יוצאת דופן כשמדובר בתיאטראות במאה ה-19.

 

==מקורות==

מאז [[ימי הביניים]] היוו מופעי בידור תיאטרלי קל חלק מירידי העונה הפריזאיים, בעיקר יריד סן-ז'רמן ויריד סן-לורן. הם כללו [[פארסה|פארסות]], לוליינות על חבל מתוח, [[אקרובטיקה]] ו[[מריונטה|מריונטות]], ולצד כל אלה הייתה בהם גם מוזיקה, כגון פזמוני וודוויל ושירים פופולריים. הקהל היה מגוון, מכל שכבות החברה, והמופעים נערכו על במות ארעיות. מכל מקום, כאשר הוקמה בשנת 1672 [[האקדמיה המלכותית למוזיקה]] (שנודעה בשמה הפופולרי "האופרה") של [[לואי ה-14, מלך צרפת]], בהנהלת [[ז'אן באטיסט לולי]], התמעט במידה משמעותית השימוש במוזיקה בלהקות ירידים.

 

==הקמה והיסטוריה==

[[קובץ:Favart.jpg|ממוזער|upright=0.7|ימין|<center>פאוואר</center>]]

בשנים 1713 ו-1714 הצליחו תיאטראות הירידים להביא לידי סיום שורה חדשה של הסכמים עם הנושים של גינה המנוח, שהיו בשלב זה למנהליה של האופרה היקרה למדי. בתמורה לשכר שנתי נשמרה ללהקות היריד הזכות לבצע קומדיות קלות, משובצות שירים ומחולות ולהשתמש בתפאורות ובמכונות תיאטרון. כמו כן ניתנה להם הזכות להשתמש בשם "אופרה קומיק". היצירה הראשונה שהוכתרה בתואר זה באופן רשמי הייתה "טלמאכוס" ([[פרודיה]] על אופרה מאת [[אנדרה קרדינל דטושה]]), שבוצעה לראשונה בתיאטרון דה לה פואר סן ז'רמן ב-1715. את המילים כתב אלאן-רנה לסאז', מעבד המוזיקה היה ז'אן-קלוד גילייה, והתזמורת כללה 15 נגנים. לסאז' כתב מילים לרבות מן האופרות הקומיות המוקדמות, ומלחינים כמו גילייה עבדו בעיקר כמעבדים למוזיקה קיימת. ב-1716 רכשה אחת מכוכבות הלהקה, קתרין ונדרברג, זכויות נוספות והחלה להציג יצירות מקוריות יותר מאת כותבים כגון ז'אק-פיליפ ד'אורנבאל, אלקסיס פירון ולואי פוזלייה. באותם ימים היה תפקיד ה[[לברית]]ן לתיאטרון חשוב יותר מזה של ה[[מלחין]]; הבולט ביותר בקרב הלבריתנים, במשך יותר מארבעים שנה, היה [[שארל-סימון פאוואר]], שתרומתו הראשונה לתיאטרון הייתה בשנת 1734 ואת הצלחתו הראשונה החשובה השיג ב"La chercheuse d'esprit" ב-1741.

 

בשנת 1743 שחלם ה[[אמרגן]] ז'אן מונה לאופרה 12,000 ליברות תמורת הזכות לנהל את האופרה-קומיק. הוא שיפץ אטת התיאטרון וגייס קבוצה של אמנים יוצרים עתירי כישרון, שכללו, לצד פאוואר, שעבד גם כ[[במאי]], את ה[[קומיקאי]] פרוויל, את מעצב התפאורות פרנסואה בושה ואת מנהל ה[[בלט]] דיפרה ותלמידו ז'אן-ז'ורז' נובר. ייתכן גם ש[[ז'אן-פיליפ ראמו]] [[ניצוח|ניצח]] על ה[[תזמורת]]. הבעיה הייתה, שהלהקה הצליחה יותר מדי והאופרה סירבה לחדש את זכות היתר של מונה בשנת 1745. אחרי שעבד לזמן קצר ב[[ליון]] והעלה הפקות כושלות ב[[דיז'ון]] (1746) וב[[לונדון]] (1749), עלה בידו לרכוש מחדש את ה"פריבילגיה" של האופרה-קומיק בדצמבר 1751 והוא נשאר מנהלה עד 1757.

 

בתקופת כהונתו השנייה כמנהל, המשיך מונה לעבוד עם פאוואר ונובר, ובושה עיצב ובנה בשנת 1752 תיאטרון חדש ומרווח ללהקת פואר סן-לורן. מאוחר יותר נקבע משכנו של התיאטרון באגף של Salle des Menus-Plaisirs ברחוב ברז'ר, שם שימש את האופרה בשנת 1781 ואחר כאולם הקונצרטים הראשון של [[הקונסרבטואר של פריז]], שנוסד באותו מקום בשנת 1795. התיאטרון החדש היה חשוב במיוחד, משום שאיפשר ללהקה להופיע בזמנים שהיריד לא היה פעיל. ידידו של מונה ז'אן ז'וזף ואדה כתב את ה[[לברית]] ל"Les troqueurs", שעלתה על הבמה לראשונה ביולי 1753 ותוארה במודעות כתרגום של יצירה [[איטלקית]]. המוזיקה הייתה למעשה מקורית, פרי עטו של אנטואן דוברניה, ופתחה עידן חדש של יצירות חדשות בסגנון שנטה יותר לאיטלקי ושם דגש רב יותר על תפקיד המוזיקה ביצירה. בין המלחינים שכתבו בתקופה ההיא ללהקה היו [[אג'ידיו דוני]], [[פרנסואה אנדרה פילידור|פילידור]] ופייר-אלכסנדר מוניסניי.