איטליה הפשיסטית – הבדלי גרסאות

 

==עליית המפלגה הפאשיסטית לשלטון==

[[בניטו מוסוליני]] היה ממנהיגי המפלגה הסוציאליסטית האיטלקית, עד לפרוץ מלחמת העולם הראשונה. המפלגה התנגדה לכניסת איטליה למלחמה, אך מוסוליני קרא להצטרפותה של איטליה למלחמה, ועל רקע זה פרש מהמפלגה. במהלך השנים שלאחר מכן הלכו דעותיו של מוסוליני והקצינו לימין. ומסביבו נאספה קבוצת אנשים בעלי דעות דומות. הזעזוע החברתי שלאחר המלחמה, החשש מעליית ה[[קומוניזם]] והרצון במנהיג חזק, הביאו לעלייתם הפוליטית של מוסוליני וחבורתו בחוגי הימין האיטלקי לאחר המלחמה.

 

מצב עניינים זה הוביל אל [[המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה]] בשנים [[1935]]-[[1936]]. איטליה פלשה ל[[אתיופיה]] החלשה, מדינה החברה ב[[חבר הלאומים]] תוך התרסה בפני מעצמות המערב, וניהול מלחמה אימפריאליסטית כנגד עם חלש וחסר מגן, שכללה פשעי מלחמה, טבח באזרחים ושימוש ב[[נשק כימי]] כ[[גז חרדל]]. לאחר כיבושה של אתיופיה הוכרז על הקמת "מזרח אפריקה האיטלקית" שכללה את [[סומליה]] [[אריתריאה]] ו[[אתיופיה]], והמלך הוכרז ל"קיסר אתיופיה". מעצמות המערב הגיבו בחרם מסחרי על איטליה{{הערה|{{הבוקר||אסור הנפט מעסיק את המוחות|1935/12/05|00101}}}}.

 

במדיניות תוקפנית זו מצאה לה איטליה בעל ברית נאמן ב[[אדולף היטלר]]. בשנת [[1936]] חתמה איטליה על הסכם ברית עם גרמניה, שכונה [[ציר רומא-ברלין]]. באותה שנה פרצה [[מלחמת האזרחים בספרד]] והיא החלה לסייע לכוחות ה[[לאומנות|לאומניים]] של [[פרנסיסקו פרנקו|פרנקו]]. שיתוף פעולה זה בין אלמנטים פאשיסטיים אל מול התגייסות של כוחות השמאל הבינלאומיים, ששלחו אף הם מתנדבים לטובת הרפובליקה הספרדית השוקעת, הסתיים בניצחון כוחות הפאשיזם, בפיקודו של [[פרנסיסקו פרנקו]]. איטליה נתפסה ככוח עולה, ומוסוליני כמנהיג עולמי רב השפעה. ב[[ועידת מינכן]] השתתף מוסוליני לצידם של היטלר, צ'מברליין ודאלאדייה, כ"מתווך", מנהיג ותיק ורב השפעה. הלקח אותו הפיק העולם ממלחמת האזרחים בספרד, הפלישה לאתיופיה וועידת מינכן הוא כי אל מול התוקפנות הפאשיסטית אין ביד מעצמות מערב אלא מחאות חלושות, ורצון ל"פיוס". לקח זה היה עתיד להוביל ישירות אל [[מלחמת העולם השנייה]].