הבדלים בין גרסאות בדף "הוספיטלרים"

הוסרו 15 בתים ,  לפני 3 שנים
מ
@26070940 שחזור הבוט - לגרסא של משתמש:Matanyabot
מ (תמונות - הסבה לעברית, תיקון פרמטרים (תג) (דיון))
מ (@26070940 שחזור הבוט - לגרסא של משתמש:Matanyabot)
[[קובץ:Cruz de Malta.svg|150px|ממוזער|שמאל|"הצלב המלטזי", סמל המסדר ההוספיטלרי]]
 
[[קובץ:Knights Hospitallers of Jerusalem bronze seal.jpg|שמאל|ממוזער|200px|חותם ברונזה של מסדר ההוספיטרלים, המאה ה-14, כיום במוזיאון הבריטי]]
[[קובץ:Hospitalerim1.jpg|שמאל|ממוזער|200px|המצבה לזכר המסדר ההוספיטלרי ב[[מוריסטן]] ב[[ירושלים]], עם דגל המסדר עליה]]
 
[[קובץ:Hospitalerim1.jpg|שמאל|ממוזער|200px|המצבה לזכר המסדר ההוספיטלרי ב[[מוריסטן]]
ב[[ירושלים]], עם דגל המסדר עליה]]
[[קובץ:Muristan memorial.jpg|שמאל|ממוזער|200px|מבט מקרוב על המצבה נושאת סמלי המסדר האנגליקני '''מסדר הכבוד של סנט ג'ון''']]
 
[[קובץ:In Jerusalem g.jpg|שמאל|ממוזער|200px|הכניסה לבית החולים של המסדר היוהניטי (המסדר הפרוטסטנטי של סנט ג'ון) בעיר העתיקה בירושלים. 2011]]
 
'''מסדר ההוספיטלרים''' או בשמו המלא '''מסדר יוחנן הקדוש של בית החולים בירושלים''' ([[לטינית]]: '''Ordo Fratrum Hospitalis Sancti Ioannis Hierosolymitani''') הוא [[מסדר צבאי נוצרי]] שנוסד באמצע [[המאה ה-11]]. תחילתו של המסדר הייתה צנועה עם ייסוד [[בית חולים]] ב[[ירושלים בתקופה הצלבנית|ירושלים]] לרווחת [[עולה רגל|עולי הרגל]] הנוצריים, ומכאן נגזר שמו. עם [[המצור על ירושלים (1099)|כיבוש ירושלים על ידי הצלבנים]] הפך המסדר לארגון דתי-צבאי ונטל על עצמו את ההגנה על [[ממלכת ירושלים]].{{הערה|1=David Nicolle Knight Hospitaller vol I p.5, Osprey 2001}} עם הכחדת ממלכת ירושלים על ידי [[האימפריה הממלוכית]] ב[[המאה ה-13|מאה ה-13]] העביר המסדר את מרכז פעילותו לאי [[רודוס]] ולאחר מכן לאי [[מלטה]] עד כיבוש האי על ידי [[נפוליאון בונפרטה]] בסוף [[המאה ה-18]]. לאחר מכן שינה המסדר את אופיו והפך לארגון צדקה דתי, והתפצל ל-5 ארגונים מקבילים: המסדר "המקורי" הפועל מ[[קריית הוותיקן]] כארגון [[הכנסייה הקתולית|קתולי]] תחת השם [[המסדר הסובירני הצבאי של מלטה]], וארבעה מסדרים [[נצרות פרוטסטנטית|פרוטסטנטיים]] שמרכזם ב[[ברלין]], ב[[האג]], ב[[אמסטרדם]] וב[[לונדון]].
 
== היסטוריה ==
[[קובץ:knights hospitaller.JPG|שמאל|ממוזער|250px|כינוס של האבירים ההוספיטלרים ברודוס.]]
 
 
שורשי [[תיירות צליינית לארץ ישראל|תופעת הצליינות]] נעוצים בתחילת התבססות הנצרות כדת [[האימפריה הביזנטית]] ותנועת עולי הרגל לא נעצרה עם [[הכיבוש הערבי של ארץ ישראל]]. עוד במהלך [[המאה השביעית]] ראה האפיפיור [[גרגוריוס הראשון]] צורך לבנות [[בית חולים]] בירושלים עבור עולי הרגל הנוצרים, בית החולים הורחב על ידי [[קרל הגדול]] ונהרס על ידי ה[[אל-חאכם (ח'ליפה פאטמי)|ח'ליפה הפאטמי אל-חאכם]] בשנת [[1005]]. בשנת [[1023]] קיבלו סוחרים איטלקיים רשות מהח'ליף הפטאמי [[עלי א-זהיר]] לבנות את בית החולים מחדש כחלק ממנזר של מסדר הנזירים ה[[בנדיקטינים]] בראשות האב [[גרארדוס]]. בית חולים (לטינית: הוספסטיום) לגברים הוקם ליד [[כנסיית הקבר]] ולידו כנסייה שנקראה על שם '''מריה הקדושה הלטינית''' (לטינית: Sancta Maria Latina) ובסמוך בית חולים נפרד לנשים שנקרא '''מריה הקדושה הקטנה''' (לטינית: Sancta Maria Parva)
====סוף פעילות המסדר בארץ הקודש====
[[קובץ:SiegeOfAcre1291.jpg|שמאל|ממוזער|180px|מרשל המסדר ההוספיטלרי נלחם עם אביריו על חומות העיר עכו בעת המצור]]
 
[[מסע הצלב השביעי]] הביא עם סיומו לעליית [[הממלוכים]] לשלטון, ולאחר התייצבות שלטונם ב[[מצרים]] פנה הסולטאן החדש [[ביברס]] לקצץ אט-אט במה שנותר מממלכת ירושלים הצלבנית. ב-[[1263]] כבש ביברס את [[הר תבור]] שהוחזק על ידי המסדר ההוספיטלרי ו[[נצרת]]. ב-1265 [[קיסריה]] ו[[תל ארשף|ארסוף]] וב-[[1266]] את צפת - מגדולי המבצרים הצלבניים בארץ ישראל. בשנת [[1271]] כבש ביברס את המבצר ההוספיטלרי האדיר של [[קראק דה שבלייה]] - הגדול [[המזרח התיכון|במזרח התיכון]]. בחודש מרץ [[1291]] החלו גדודים מוסלמים להאסף במישור עכו תחת פיקודו של הסולטאן הממלוכי החדש [[ח'ליל בן קלאון]]. המחנה הממלוכי שנאסף מול חומות העיר עכו היה מהגדולים שנאספו מול עכו בפרט וב[[ימי הביניים]] בכלל.{{הערה|1=יהושע פראוור, תולדות ממלכת הצלבנים בארץ ישראל, כרך ב, מוסד ביאליק, מהדורה ראשונה, 1963 עמוד 529}} ביום 28 במאי 1291 הסתיים [[המצור על עכו (1291)|המצור על עכו]], בירת [[ממלכת ירושלים]] ה[[צלבנים|צלבנית]], נפלה לידי [[הממלוכים]]. נפילת עכו סימנה את קץ ממלכת הצלבנים בארץ ישראל, לאחר נפילת העיר והרס ביצוריה יצאו גדודים ממלוכים לשאר מבצרי הצלבנים לאורך [[מישור החוף]] וחוף [[לבנון]] ובזמן קצר יחסית, ובהתנגדות סמלית נפלו או פונו שאר המבצרים והערים מחמת הייאוש וחוסר התקווה שאחזה במגינים. 200 שנה של מדינה צלבנית עצמאית בארץ הקודש באו אל סופם.
 
{{ערך מורחב|כוכב הירדן}}
[[קובץ:Belvoir fortress.JPG|שמאל|ממוזער|180px|המבצר הצלבני בכוכב הירדן]]
 
'''כוכב הירדן''' (ידוע גם בשמות '''יפה נוף''' ו'''כוכב הרוחות''' ב[[עברית]], '''כאוכב אל-הווא''' ב[[ערבית]] ו'''בלוואר''' או '''קוקט''' ב[[צרפתית]]) הוא [[גן לאומי]], אתר [[ארכאולוגיה|ארכיאולגי]] הממוקם בקצהּ המזרחי של רמת יששכר (רמת כוכב), בשולי [[הגליל התחתון]]. במקום שרידים [[ארכאולוגיה|ארכאולוגים]] מתקופות שונות, ביניהם חורבות יישוב עברי קדום, שרידיו של [[מבצר צלבני]] מפואר ושרידי יישוב ערבי. האתר ממוקם על פסגה שגובהה 312 [[מטר]]ים מעל פני הים, ושיפוליה המצוקיים מתנשאים לגובה של 550 מטרים מעל ל[[בקעת הירדן]] שפרושה לרגליה ממזרח. המבצר הוא אחד מתוך שני מבצרים כפולים (לעתים נקרא "מבצר בתוך מבצר"), שנחשפו בממלכת ירושלים וב[[לבנט]]. מבצרים שנבנו לאחר מכן נטלו הרבה מהרעיונות שיושמו בכוכב הירדן ושיבצו אותם במערכות ביצורים בעלות מאפיינים נוספים. חוקרים וארכאולוגים של [[ממלכת ירושלים|התקופה הצלבנית]] תיארו את המבצר בהרחבה. בספרו "ארכאולוגיה של הצלבנים" מציין{{הערה|1=Adrian J. Boas. Crusader archaeology: the material culture of the Latin East. Routledge, 1999. page 103}} החוקר, ד"ר [[אדריאן בועז]] מהפקולטה ל[[ארכאולוגיה]] של [[אוניברסיטת חיפה]], כי המבצר מהווה הדוגמה המושלמת לסוג זה של מבצרים. הוא שימש כנקודת מפנה בבניה ותכנון של מבצרים והיה [[אבטיפוס]] "לכמה מהטירות המעולות שנבנו במערב". חוקר תולדות הצלבנים, פרופסור [[יהושע פראוור]], מכנה את המבצר "אחד מגדולי ההישגים האדריכליים של הצלבנים" ומציין כי מדובר במבצר מפואר ויחיד במינו.{{הערה|1=יהושע פראוור, תולדות המבצר הצלבני כוכב אל-הווא, החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, ל"א, עמ' 236-249.}} כוכב הירדן נבנה מאבני בזלת שנחצבו מהחפיר המקיף את המבצר משלושה עברים ומאבנים לבנות שהובאו לאתר ממחצבות מרוחקות יותר.
 
====קרק דה שבלייה====
{{ערך מורחב|קרק דה שבלייה}}
[[קובץ:KrakDesChevaliers.jpg|שמאל|ממוזער|200px|קרק דה שבלייה, כיום [[אתר מורשת עולמי]].]]
.]]
'''קראק דה שבלייה''' ([[ערבית]] '''قلعة الحصن'''; [[צרפתית]] '''Krak des Chevaliers''') הוא [[מבצר צלבני]] במערב [[סוריה]]. זה היה אחד המבצרים העיקריים של האבירים ההוספיטלרים בסוריה במהלך [[מסעות הצלב]] מ-[[1144]] ועד [[1271]]. הוא שוכן על צוק בגובה 650 מטר החולש על הדרך היחידה מ[[אנטקיה]] ל[[ביירות]], ליד העיר [[חומס]], מצפון ובסמוך לגבול עם [[לבנון]]. [[רמון השני מטריפולי]], שליטה של [[רוזנות טריפולי]] שבתחומה נמצא המבצר, העניקו למסדר ההוספיטלרי בשנת [[1144]]. ההוספיטלרים בנו את המבצר מחדש והרחיבו אותו עד שהפך למצודה הגדולה ביותר ב[[ארץ הקודש]], מבצר קונצנטרי, שבו חומה היקפית ובמרכזו [[מגדל עוז (ביצור)|מגדל עוז]]. ב[[המאה ה-12|מאה ה-12]], היה המבצר מוקף ב[[חפיר]] שעליו נמתח גשר מתרומם, וכניסתו הראשית נקבעה בצידו המזרחי. בין החומה החיצונית לפנימית הייתה חצר שהובילה לבניינים הפנימיים שנבנו על ידי ההוספיטלרים בסגנון ה[[אדריכלות גותית|אדריכלות הגותית]]. בניינים אלה כללו אולם פגישות ו[[מנזר]] המהווה בן לוויה סגנוני מושלם לביצורים המאסיביים. כתובת לטינית קצרה חקוקה על אחת הקשתות: 'היה עשיר, היה חכם ויפה אבל הזהר מהגאווה המשחיתה כל דבר עמו היא באה במגע'. ההערכה היא שההוספיטלרים יכלו להחזיק מעמד תחת [[מצור]] משך חמש שנים. בשנת [[1190]] סיימו ההוספיטלרים לשדרג את המבצר, אך חלקים מסוימים נבנו מחדש לאחר מספר [[רעידת אדמה|רעידות אדמה]] בין [[1190]] ל-[[1200]] ובשלב הבא והאחרון עד [[1271]]. בתוך המבצר יכלו לחיות כ-50-60 הוספיטלרים ועוד כ-2,000 לוחמי [[חיל רגלים]]. המבצר מהווה עדות לעושרו האגדי של המסדר ההוספיטלרי ולתושיה של האדריכלות הצבאית הצלבנית. [[לורנס איש ערב|תומאס אדוארד לורנס (לורנס איש ערב)]], שהיה בין ראשוני החוקרים המערביים של אדריכלות צלבנית, תיאר את קרק דה שבלייה כ"המבצר המדהים ביותר בעולם". החוקר הישראלי, דוקטור אדריאן בועז, קובע בספרו "אדריכלות של המסדרים הצבאיים" כי "הבחירה האינטליגנטית של המיקום, הגאונות של התכנון והמשאבים האדירים שהושקעו בהקמת המבצר חוברים להעיד על הכשרון בבניית ביצורים של ההוספיטלרים שהמבצר היה – ללא עוררין – יצירת המופת שלהם". ההיסטוריון הבריטי [[יו קנדי]] (Hugh N. Kennedy) מציין בספרו "מבצרי הצלבנים" כי ביצורי קרק דה שבלייה היא "מערכת לחימה המתוכנת באופן מבריק ובנויה לתפארה"{{הערה|Hugh Kennedy. Crusader castles. Cambridge University Press, 2001. page 154}}.
 
 
[[קובץ:Marqab-crusader-castle-donjon.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מבט על מבצר מרגט]]
 
'''מבצר מרגט''' הידוע גם בשם הערבי '''קלעת מרקב''' (قلعة المرقب), הוא [[מבצר צלבני]] גדול שנבנה על ידי [[מסדר צבאי נוצרי|מסדר]] ההוספיטלרים והשתמר במצב טוב יחסית. המבצר שוכן על גבעה [[הר געש|געשית]] המתנשאת לגובה של 360 מטרים וצופה ממרחק של 2 קילומטרים על [[הים התיכון]] ועל העיר הסורית [[בניאס (סוריה)|בניאס]], על הדרך בין [[טריפולי (לבנון)|טריפולי]] שבלבנון ועיר הנמל הסורית [[לטקיה]]. בשנת [[1186]] נמכר למסדר ההוספיטלרים שבנו את המבצר מחדש והפכו אותו למפקדת המסדר ב[[סוריה]]. מבחנו הראשון של המבצר הגיע בשנת [[1188]] - לאחר [[קרב קרני חיטין]] צרו עליו צבאות מוסלמיים אך לא הצליחו לכבשו. לאחר [[מסע הצלב השלישי]] המבצר הורחב וחוזק עד שהפך לשני בגודלו ובתפארתו רק ל[[קרק דה שבלייה]]. מרגט הוא מבצר ענק השייך למבצרי ההרים הצלבניים ונבנה כ"[[מבצר צלבני#קסטרום|מבצר כפול]]", כלומר מבצר פנימי עצמאי בעל מערכת חומות ומגדלים החולשים על מערכת ביצורים חיצונית המקיפה אותו. האלמנט המרשים ביותר במבצר מרגט הוא מגדל עגול גדול מידות ששימש כ[[מגדל עוז|מגדל העוז]] של ה[[טירה (מבצר)|טירה]] הבנוי באבן [[בזלת]] שחורה לבנייה באבן בזלת היה גם יתרון חזותי. לקירות השחורים של מבצר מרגט הייתה השפעה מרתיעה שנוצלה במלואה על ידי הצלבנים. יש יסוד להנחה כי האדריכלים הצלבניים השתמשו ביסוד פסיכולוגי ובהופעה התיאטרלית בבניית חומות גבוהות ומגדלים מאסיביים המקרינים עוצמה.{{הערה|1=Adrian Boas. Archaeology of the Military Orders (Routledge 2006) page 183}} השפעה זו ניכרת בהחלטתו של [[צלאח א-דין]] שלא לצור על מבצרים אלו במהלך מסע הכיבוש של שנת [[1188]]. מראם האימתני "הבטיח" את התשת הצרים והפחית את אומץ לבם. בשיפולי המבצר התפתחה עיר שנהנתה מההגנה והביטחון שהעניקו הביצורים.
 
=== אבירי רודוס ===
[[קובץ:SiegeOfRhodes1480.jpg|שמאל|ממוזער|200px|המצור על רודוס 1480]]
 
[[קובץ:OttomanJanissariesAndDefendingKnightsOfStJohnSiegeOfRhodes1522.jpg|שמאל|ממוזער|200px|המצור על רודוס 1522]]
 
עם התפרקות האחיזה הנוצרית–צלבנית ב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]] וסילוק הצלבנים מ[[ארץ הקודש]] (נפילת [[עכו]] ב-[[1291]], ראו [[מסעות הצלב]]) ההוספיטלרים נאחזו בממלכה הצלבנית של [[קפריסין]]. עד מהרה הבינו ההוספיטלרים שיחסי הכוחות והפוליטיקה בקפריסין מגבילים אותם וראש המסדר באותה עת גילום דה וילר החליט שיש להוספיטלרים צורך בשטח משל עצמם ובחר באי [[רודוס]]. ממשיכו פוקה דה וילר הוציא את התוכנית לפועל וב-[[1310]] כבשו ההוספיטלרים את האי רודוס וכן מספר איים שכנים מידי [[שודדי ים|שודדי הים]] שהחזיקו בו. עם התמוססותו של מסדר ה[[מסדר אבירי היכל שלמה|טמפלרים]] ב-[[1312]] קיבלו ההוספיטלרים חלק מנכסיהם ונשארו המסדר הצבאי-נוצרי העיקרי ונקראו עכשיו "'''אבירי רודוס'''". המסדר עצמו נשאר פעיל ופרוש על פני אירופה כולה וחולק ל-8 '''לשונות''' אחד ב[[כתר אראגון]], בסיס כוח עיקרי של המסדר, שלושה נוספים במחוזות [[אוברן]] ו[[פרובאנס]] שב[[צרפת]], חמישי ב[[כתר קסטיליה]], שישי ב[[אנגליה]], שביעי ב[[גרמניה]] ושמיני ב[[איטליה]]. ברודוס הפך המסדר תהליך של [[מיליטריזם|מיליטריזציה]] נוספת ושיתפו פעולה עם שודדי ים במטרה לפגוע בסחר והתקשורת הימית באגן המזרחי של [[הים התיכון]], האי ואבירי המסדר הפכו למטרה מועדפת על השליטים המוסלמים. אבירי המסדר קבעו את מרכזם בעיר [[רודוס (עיר)|רודוס]], בתקופה זו הורחבו ביצוריה של העיר וחוזקו. בעיר הוקמו [[בית חולים]], [[ארמון]] ומספר [[כנסייה|כנסיות]] בסגנון [[אדריכלות גותית|גותי]] ובסגנון [[אדריכלות הרנסאנס]]. תוואי רחובותיה של העיר ההיסטורית נשמר, וכך גם חלוקתה לשני חלקים שביניהם חצצה חומה פנימית. בחלק הצפוני שכנו ארמון ה[[גראנד מאסטר (הוספיטלרים)|גראנד מאסטר]], הכנסיות החשובות, בית החולים, מעון ה[[בישוף]] ה[[קתוליות|קתולי]] ואכסניות האבירים. בחלק הדרומי התגוררה האוכלוסייה המקומית, ובו שכנו ה[[שוק (מסחר)|שוק]], מספר כנסיות נוספות ו[[בית כנסת|בתי כנסת]].
 
{{ערך מורחב|המצור הגדול על מלטה}}
[[קובץ:Siege of malta 3.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מנוסת הטורקים ממלטה - בקדמת התמונה נראית מדינה הבצורה, ומימין נראה הכוח הנוצרי יוצא ממבצר סנט אנג'לו וממבצר סנט מייקל ורודף אחריהם]]
 
[[קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה]], שהבין את חשיבותם של האבירים כחסם בפני ההתפשטות העות'מאנית ל[[אירופה]] ולאגן המערבי של [[הים התיכון]], העניק להם שליטה על האי מלטה בשנת [[1530]]. בתמורה דרש מס סמלי – [[בז]] אחד, על מנת לתת ביטוי לבעלותו על האי. לפי ההסכם עמו, היו האבירים כפופים ל[[אפיפיור]] בלבד ואילו הקיסר היה השליט להלכה, אך לא למעשה. כך שמר המסדר על עצמאותו. בהגיעם למלטה המשיכו האבירים במנהגם לפשוט על הספינות הטורקיות ושיבשו בצורה קשה את הקשר בין [[איסטנבול]] ושטחיה של האימפריה ב[[צפון אפריקה]]. אך בישיבתם במלטה היו אבירי המסדר רחוקים מייעודם המקורי - מסע צלב מתמשך ב[[ארץ הקודש]], ורחוקים ממקורות המימון האירופאים כך מינה המסדר את עצמו לשוטר של הים התיכון מפני שודדי הים הברברים בני בריתם של העות'ומנים שבסיסם בקו החוף של [[צפון אפריקה]]. התחרות מול הקומונות האיטלקיות הורידה את ערכו של המטבע המקומי-הוספיטלרי של מלטה ואי יכולתו של האי הצחיח יחסית לספק את צורכי המסדר הפכו את פעולות השיטור ו[[יירוט]] ספינות המלחמה והסוחר המוסלמיות לענף כלכלי מכניס שאיפשר לאבירים רמת חיים נוחה במלטה בה הם נישאו אל תוך האוכלוסייה המקומית בעוד חלקם משרתים כ[[שכיר חרב|שכירי חרב]] בציים של אימפריות ימיות ובראשן [[ספרד]] ו[[צרפת]]. העילה המיידית לפרוץ מעשי האיבה בין המסדר לטורקים הייתה, ככל הנראה, תפיסתה של ספינת מסחר שהייתה בבעלותה של בת הסולטאן. לבד מאוצר שעמד על כ-80,000 [[דוקט]]ים ומטען אחר, שבו הצלבנים מספר מכובדים עות'מאנים, בהם המטפלת הזקנה של הנסיכה. הרגשות בארמונו של הסולטאן געשו, והוא דרש את שחרורם של המכובדים ללא [[כופר נפש|כופר]], אך הנוצרים סירבו. סבלנותו של הסולטאן פקעה, והוא החליט לתקוף את מלטה במטרה לשים קץ למעשי השוד והגזל של המסדר.
 
====המסדר של סנט ג'ון====
[[קובץ:JoKreuz.jpg|שמאל|ממוזער|100px|אות המסדר של סנט ג'ון]]
 
התפוררות המסדר ההוספיטלרי הביאה להתגבשות מסדרים עצמאיים סביב גרעין של סניפים אירופאיים של המסדר המקורי, העיקרי שבהם הוא הסניף הגרמני שהפך לותרני ובשנת 1812, בפקודתו של [[פרידריך וילהלם השלישי, מלך פרוסיה]] התנתק מהמסדר הקתולי והפך למסדר עצמאי שנטל את השם '''הבילוויק של ברנדנבורג של המסדר האבירי של סנט ג'ון מבית החולים שבירושלים''' (גרמנית: Balley Brandenburg des Ritterlichen Ordens Sankt Johannis vom Spital zu Jerusalem) ובקיצור '''המסדר של סנט ג'ון''' או '''היוהניטים''' (גרמנית: Der Johanniterorden) המסדר שחבריו שייכים לנצרות הפרוטסטנטית מורכב מ-17 אגודות בגרמניה וכן אגודה בודדת ב[[אוסטריה]], [[פינלנד]], [[צרפת]], [[הונגריה]] ו[[שווייץ]], למסדר אגודה בינלאומית שלה סניפים ב-8 ארצות ובהן [[ארצות הברית]], [[בלגיה]], [[קנדה]], [[אוסטרליה]] ו[[דרום אמריקה]]. סניפי המסדר ב[[הולנד]] וב[[שוודיה]] הפכו למסדרים עצמאיים לאחר [[מלחמת העולם השנייה]].
 
====מסדר הכבוד של סנט ג'ון====
[[קובץ:Badge - Member.JPG|שמאל|ממוזער|100px|אות מסדר הכבוד של סנט ג'ון]]
 
 
רכושו של המסדר ההוספיטלרי באנגליה הוחרם על ידי [[הנרי השמיני]] כחלק ממאבקו בכנסייה הקתולית ובנציגיה. בשנת [[1831]] הוקם בבריטניה '''מסדר הכבוד של סנט ג'ון מירושלים בבריטניה''' על ידי איש כמורה צרפתי שטען כי הוא פועל על פי יפוי כוח של המסדר ברומא. בשנת [[1888]] קיבל המסדר את חסותה של [[ויקטוריה, מלכת הממלכה המאוחדת]] ואת הכרתו הרשמית של המסדר הקתולי ברומא בשנת [[1963]]. מפעלו העיקרי של המסדר בארץ ישראל הוא [[בית החולים למחלות עיניים סנט ג'ון בירושלים]] שהוא [[בית חולים]] ייעודי ל[[אופתלמולוגיה|רפואת עיניים (אופתלמולוגיה)]] ב[[ירושלים]]. בין השנים [[1882]]–[[1948]] פעל בית החולים בקבוצת מבנים המשמשים כיום את [[מלון הר ציון]] ואת [[בית אות המוצר הירושלמי]] ב[[דרך חברון]]. לאחר [[1948]] עבר בית החולים ל[[מוריסטן]] שב[[הרובע הנוצרי|רובע הנוצרי]] ב[[העיר העתיקה|עיר העתיקה]] ומ-[[1960]] פועל בית החולים בשכונת [[שייח ג'ראח]] שב[[מזרח ירושלים]].