גלות (יהדות) – הבדלי גרסאות

ה'''גלות''' ביהדות היא היעדרותו של [[עם ישראל]], או חלקים משמעותיים ממנו, מ[[ארץ ישראל]], הנתפסת לפי היהדות ל[[מולדת]]ו הנצחית. הגלות ב[[מקרא]] היא עונש החמור ביותר שניתן ל[[עםלעם ישראל]] בעקבות בגידה ב[[ה'|אלוהיו]], לאחר שמוצו כל העונשים האחרים. כמיהתם של יהודים רבים בגולה [[עלייה לארץ ישראל|לעלות לארץ ישראל]] נשמרה לאורך הדורות, והוגברה על ידי [[אנטישמיות]] שהביאה יהודים רבים להגר מארצות לידתם, ברצון או בכפייה. המילה גּוֹלָה מתייחסת למצב אובייקטיבי של חיי יהודים מחוץ לארץ ישראל, כאשר גָּלוּת מתייחסת למצב הסובייקטיבי של יהודים בגולה.{{הערה|[[גדעון שמעוני]], '''בחינה מחדש של "שלילת הגלות" כרעיון וכמעשה''' בתוך: [[אניטה שפירא]], [[יהודה ריינהרץ]], [[יעקב הריס]] (עורכים), '''עידן הציונות''', ירושלים: [[מרכז זלמן שזר]], 2000, עמ' 45.}}. גם כיום רוב היהודים חיים בגולה.

על פי [[אהרון אופנהיימר]] התפיסה הרואה ב[[חורבן בית שני]] את התחלת הגלות נעוצה בגישה נוצרית עתיקה, עוד מימי [[יוסטינוס מרטיר]] ו[[טרטוליאנוס]], שהציגה את חורבן הבית כסימן לכך שקרבנו של ישו הוא השלמתה ותכליתה של [[עבודת הקורבנות]] וכי היהודים שדחו אותו מרדו באל ובשל כך [[תאולוגיית החילופין|נדחו מעל עם ישראל, הממשיך להתקיים בנצרות]]. למעשה בתקופה שאחרי חורבן הבית היו רבים סימני החירות מסימני הגלות. לעם ישראל הייתה אוטונומיה מבחינה דתית, כלכלית ותרבותית. [[מרד בר כוכבא]] המחיש את אחדות עם ישראל ועוצמתו המדינית הצבאית בתקופה ההיא, ולכן יש לאחר את הגלות לאחר מרד בר כוכבא.{{הערה|אהרון אופנהיימר, '''מרד בר כוכבא, מחקרו וייחודו''', מרכז זלמן שזר, עמ' 9}} [[התלמוד הירושלמי]] נחתם במאה הרביעית. מעבר לזאת יהודים רבים נותרו בארץ ישראל גם מאות שנים אחר כך, כולל בתקופה הביזנטית. שרידים רבים של בתי כנסת נמצאו מתקופה זו.