כוחות ההגנה של יפן – הבדלי גרסאות

עם סיום מלחמת העולם השנייה נותרה יפן ללא כל יכולות צבאיות, אך הורשתה על ידי [[המפקד העליון של כוחות הברית]] להקים כוח משטרתי מצומצם כדי לשמור על הסדר הציבורי. בשנת [[1950]], עם פרוץ [[מלחמת קוריאה]], נשלחו רבים מחיילי כוחות הכיבוש ה[[ארצות הברית|אמריקנים]] ל[[קוריאה]], ויפן נותרה ללא הגנה, והדבר הדגיש את הצורך בהסכם הגנה הדדי עם ארצות הברית. בנוסף, [[הפגנה|הפגנות]] רבות בעלות אופי [[קומוניזם|קומוניסטי]] פרצו במרכזי הערים{{מקור}}, וכוח המשטרה הזעום לא היה מסוגל להשתלט על בעיות ביטחון פנים מסוג זה. בשל כך הוקם בחודש יולי 1950 "הכוח המשטרתי הלאומי" שמנה 75,000 שוטרים מצוידים ב[[נשק קל]].

 

 

ב-[[1 ביולי]] [[1954]] שונה שמה של המועצה להגנה הלאומית לסוכנות ההגנה, ושמם של כוחות ההגנה הלאומית שונו ל[[כוחות ההגנה היבשתיים של יפן]] ([[צבא יבשה]]), [[כוחות ההגנה הימיים של יפן]] ([[חיל ים]]), ו[[כוח ההגנה העצמית האווירי של יפן|כוחות ההגנה האוויריים של יפן]] ([[חיל אוויר]]). [[גנרל]] [[קייזו היאשי]] התמנה ל[[יושב ראש]] מועצת ה[[מטה (צבא)|מטות]] המשולבים.