תמוז (אל) – הבדלי גרסאות

מקורו של פולחן הנשים היושבות ומבכות את ה[[תמוז]], אשר ראה הנביא [[יחזקאל]] כאשר נישא בציצית ראשו מ[[בבל]] ל[[ירושלים]], בדת ה[[שומרית]]. נשים מקוננות נהגו לצאת למדבר או לשדה מדי שנה כדי לבכות את מותו של האל תמוז.{{הערה|[[ש. שפרה]] ו[[יעקב קליין]], '''בימים הרחוקים ההם -– אנתולוגיה משירת המזרח הקדום''', תל אביב: עם עובד, 1996, עמ' 401-392392–401.}}

פולחן זה התפשט במסופוטמיה לעבר [[סוריה]], [[ארץ ישראל בעת העתיקה|ארץ ישראל]] ו[[יוון|יוון העתיקה]]. ישנן עדויות כי בתקופת [[ימי הביניים]], נשות [[חרן]] מכת הַצַבַּאִים עדיין המשיכו לבכות את האל תַּאֻז, כאשר האל תמוז ירד ל[[שאול (מיתולוגיה)|שאול]]. קיימות עדויות כי נערכו טקסים לאל זה בסביבות החודש השישי או השנים עשר. על פי עדויות אחרות פולחן זה, היה פולחן עממי של נשים אשר ביכו את ירידת האל תמוז לשאול, שכן על פי המיתוס השומרי ביכו הנשים הסובבות את התמוז ביניהן כלתו ואחותו את ירידתו לשאול.{{הערה|[[רימון כשר]], '''מקרא לישראל: יחזקאל א' -כ–כ"ד''', ירושלים, מאגנס, 2004, ע"מעמ' 252.}}

כמו כן לדעת [[הרמן גונקל|גונקל]], מנהג זה היה קיים גם אצל ה[[פיניקים]], אשר ביכו את האל [[אדוניס]] וב[[מצרים העתיקה]] על [[אוסיריס]]. ידוע גם במקרא על דברי ההספד שנערך בביקעת מגידו על הדדרימון ({{תנ"ך|זכריה|יב|יא}}).{{הערה|הרמן גונקל, '''אגדות בראשית:מבוא לספר בראשית''', ירושלים, מוסד ביאליק, 1998, ע"מ' 134.}}

* הערך תמוז, [[אנציקלופדיה מקראית]] - כרך ח', עמ' 592-582582–592