אל-אוואלי – הבדלי גרסאות

חלק נכבד ממימיו של האוואלי מגיע בעצם מנהר ה[[ליטני]] באמצעות פרויקט [[מנהרת מרכבה]] אשר חוצה את הר הלבנון ומנצלת את הפרשי הגובה בין הליטני הזורם ב[[בקאע]] ובין המורדות המערביים של הר הלבנון. המנהרה מתחילה בקצהו הדרומי של [[אגם קרעון]], עוברת מערבה שישה ק"מ מתחת לאדמה, שם היא מגיעה ל[[תחנת כוח]] תת-קרקעית.{{הערה|תחנת הכוח עבד אל עאל שבין הכפרים [[יוחמור]] ו[[עין א-טינה]], שהופצצה על ידי חיל האוויר הישראלי באוגוסט 2006, ב[[מלחמת לבנון השנייה]], [http://www.energy-daily.com/reports/060804043900.0yoj1fzl.html Police:Israelis bomb major power station in Lebanon], באתר Energy Daily, 4 באוגוסט 2006}} המים נופלים בצינור מגובה של 140 מטר ומפעילים שתי [[טורבינה |טורבינות]] המייצרות [[חשמל]]. משם המים ממשיכים מערבה במנהרה נוספת באורך של 17 ק"מ ונופלים מגובה של 420 מטר לתחנת כוח נוספת. בהמשך, קיימת תחנת כוח שלישית בה המים יורדים 150 מטר נוספים. סך הכול מופקים מהמפעל ההידרואלקטרי 190 מגוואט המשמשים את [[ביירות]], [[צידון]], [[צור]] וחלק גדול מהאזור שבין מקורות האוואלי ורצועת החוף. לאחר תחנת הכוח השלישית מוזרמים מי הליטני אל אפיק נחל האראי, אחד ממקורות האוואלי, הזורם מזרחית לג'זין, ומוסיפים אליו כ-500 מיליון [[מטר מעוקב]] מים בשנה. בכך מהווים מי הליטני את עיקר המים הזורמים בערוץ האוואלי. עיקר השימוש במי הליטני הוא בחורף בעת שהקיבולת של אגם קרעון יורדת. מי האוואלי משמשים גם את ביירות ואת ערי החוף, ועל ידי שליטה בהם ובתחנות הכוח של פרויקט מנהרת מרכבה היו לצה"ל כלי נשק אסטרטגיים רבי עוצמה כששלט באזור בשנים 1982-1985.