הבדלים בין גרסאות בדף "AIM-120 אמראם"

הוסרו 28 בתים ,  לפני שנתיים
מ
קו מפריד בטווח מספרים, הסרת קישורים עודפים
מ (הוספת קישור לEPROM)
מ (קו מפריד בטווח מספרים, הסרת קישורים עודפים)
|מוטת כנפיים= 52.5 ס"מ לגרסת ה-AIM-120A/B {{ש}}45 ס"מ לגרסת ה-AIM-120C
|מהירות=4 מאך (1.36 ק"מ בשנייה)
|טווח=70-5050–70 ק"מ לדגמי ה-AIM-120A/B {{ש}} מעל 105 ק"מ לדגמי ה-AIM-120C
|גובה טיסה=בתלות בגובה השיגור
|ראש קרבי=23 ק"ג של [[חומר נפץ|חנ"מ]] מסוג WDU-33/B לדגמים AIM-120A/B {{ש}}18 ק"ג של [[חומר נפץ|חנ"מ]] מסוג WDU-41/B לדגם AIM-120C
|מרעום= איתור קרבה על ידי מכ"ם אקטיבי (TDD)ו-(QTDD)
|הנחיה= [[מכ"ם]] אקטיבי ו[[מערכת ניווט אינרציאלי]] (INS)
[[קובץ:F-22 GBU39B AIM-120 m02006120800117.jpg|250px|ממוזער|טיל אמראם מורכב בתא החימוש הפנימי של ה-[[F-22 ראפטור]]]]
[[קובץ:AIM-120 AMRAAM P6230147.JPG|250px|ממוזער|סוללה של 4 טילי אמראם על [[HMMWV]]]]
[[קובץ:AIM-120 AMRAAM.jpg|שמאל|250px|AIM-120|ממוזער|אמראם על כנף F-16]]
[[קובץ:Aircraft Combat Archer (2565196807).jpg|שמאל|250px|ממוזער|מטוס קרב [[F-22 ראפטור]] משגר טיל אמראם]]
 
 
==פיתוח==
האמראם פותח כתוצאה מהסכמה בין [[ארצות הברית]] וחלק ממדינות [[נאט"ו]] לפתח [[טיל אוויר-אוויר]] ולשתף טכנולוגיית ייצור. תחת הסכם זה על ארצות הברית היה לפתח את הדור הבא של טילי אוויר-אוויר לטווח בינוני ועל אירופה הוטל לפתח את הדור הבא של טילים לטווח הקצר [[AIM-132 אסראם]]. כאשר ראש הביות הגרמני נתקל בקשיים ההסכם בוטל דבר שהוביל לפיתוח של טיל ה-[[AIM-9 סיידוויינדר|AIM-9X]] האמריקני וטיל ה-[[איריס-טי]] הגרמני. למרותאף על פי שאירופה אימצה את טיל האמראם, נעשה מאמץ לפתח את ה[[מטאור (טיל)|מטאור]] שיהיה מתחרה לאמראם. טיל האמראם נכנס לשירות לבסוף ב[[ספטמבר]] [[1991]] בטייסת [[F-15]] של [[חיל האוויר האמריקאי]].
 
מתחריו של האמראם הם [[וימפל R-77|R-77]] הרוסי, [[מיקה (טיל)|מיקה]] הצרפתי, ו[[דרבי (טיל)|דרבי]] הישראלי, המפותח על ידי [[רפא"ל]].
=== שלב שני - ביות סופי על ידי רכישת המטרה על ידי חיישני הטיל ===
 
לאחר שהטיל התקרב די הצורך למטרה (על פי הערכות מסוימות, כאשר הטיל מגיע לטווח של 15 קילומטרים מהמטרה) הוא מדליק את ה[[מכ"ם]] שבחרטומו ומתחיל לחפש את המטרה. במקרה שהמטרה נמצאת באזור הזיהוי של ה[[מכהמכ]], הוא יינעל עליה וינחה עצמו אוטונומית לפגיעה, בשלב זה הטייס מהמטוס המשגר (או כל מטוס אחר שמספק לטיל Datalink בשלב ההנחיה הראשון) יכול "לשכוח" את הטיל ולשבור את נעילת ה[[מכהמכ]] על המטרה.
כמו כן, במקרה שבזמן השיגור המטרה נמצאת קרוב די הצורך למטוס המשגר, הטיל יכול לעבור מיד לשלב הנחיה השני, כלומר, להינעל מיד לאחר השיגור על המטרה, ולתפקד כטיל "שגר ושכח" מוחלט.
 
==דגמים==
===דגמי אוויר-אוויר===
* AIM-120A - הדגם הראשון שיוצר בעל טווח של 70-5050–70 ק"מ ומערכת הנחיה מסוג WGU-16/B.
* AIM-120B - דגם זה הוכנס לשירות בשנת [[1994]], בעל מערכת הנחיה מתקדמת יותר מהדגם הראשוני מסוג WGU-41/B, מודלי [[EPROM]] הניתנים לתכנות מחדש, מערכת עיבוד דיגיטלית חדשה ועוד אמצעים אלקטרוניים משודרגים.
* AIM-120C - תוכנית בעלת 3 שלבים הביאה את ה- AIM-120C לשימוש. ה-AIM-120C2 ניתן לתכנות בשדה ובעל אמצעים אלקטרוניים משופרים נגד שיבוש. בשלב הראשון של התוכנית ה-AIM-120C3, שהוכנס לשימוש בשנת [[1996]], היה בעל כנפונים מתקפלים המותאמים לנשיאה בתוך התא הפנימי של ה-[[F-22]]. יתר על כן מערכת ההנחיה שודרגה ל-WGU-44/B. השלב השני כלל את ה-AIM-120C4 (שהוכנס לשימוש בשנת [[1999]] ובעל ראש קרב (רש"ק) משופר מדגם WDU-41B), ה-AIM-120C5 (שהוכנס לשירות בשנת [[2000]] ובעל מנוע גדול יותר, אזור שליטה קטן יותר ואמצעים נגד שיבוש מתקדמים יותר) וה-AIM-120C6 (בעל אמצעי גילוי מטרות (TDD)). השלב השלישי והאחרון כלל את ה-AIM-120C7 בעל אמצעים נגד שיבוש משודרגים וגלאי חסימה, גלאי משודרג וטווח ארוך יותר.