הארגון היהודי הלוחם – הבדלי גרסאות

ניסיונם של אנשי האי"ל להשיג נשק ב"צד הארי" נכשל, שכן אנשי ה[[ארמייה קריובה|ארמייה קריובה,]] המחתרת הפולנית העיקרית, התייחסו אל המאבק היהודי באדישות, ולעתים אף בעוינות. מנהיג הארמייה קריובה, הגנרל [[סטפן רובצקי]], התלונן ש"היהודים מבקשים מאיתנו נשק כאילו מחסנינו מלאים". בנובמבר [[1942]] ארמייה קריובה סיפקה לאי"ל עשרה [[רובה|רובים, מהלך שעורר]] טרוניה בקרב אנשי הארמייה קריובה. במקביל, מפקד של המחתרת הפולנית בשם "ריאנט" הוציא הוראה שניחתה שהיהודים לא ילחמו באופן אקטיבי אלא יתמקדו בהישרדות כיחידים. זאת עקב עויינותעוינות של האוכלוסייה הפולנית כלפי היהודים, שסייעו לכיבוש הקומוניסטי של מזרח פולין, ולכן יש חשש שהנשק ישמש את היהודים במעשי [[שוד]] ואכזריות. אנשי האי"ל שבו ופנו אל הדלגטורה, נציגותה בפולין של [[ממשלת פולין בגולה]] וטענו כי כאשר הולכים היהודים אל רכבות ההשמדה ללא התנגדות מגנים אותם ארגוני המחתרת על כניעותם, אך אוסרים עליהם ההתנגדות החמושה. בעקבות פנייה זו סיפקה ארמייה קריובה לאי"ל בינואר 1943 49 [[אקדח|אקדחים]], 50 [[רימון יד|רימוני יד]], ומעט [[חומר נפץ]][[1943|.]]