לואי אנטואן דה סן-ז'וסט – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ GuySh העביר את הדף לואי דה סן-ז'וסט לשם לואי אנטואן דה סן-ז'וסט: ראו דף שיחה
Matanyabot (שיחה | תרומות)
שורה 38:
===מפקד בחזית באלזס===
 
מספר ימים אחרי הנאום ויום לאחר שראשה של המלכה לשעבר [[מרי אנטואנט]] נערף, הוחלט לשלוח את סן-ז'וסט יחד עם פיליפ לה-באס לחזית ב[[אלזס]] כמפקד בעל סמכות "מיוחדת". השם שיצא לסן-ז'וסט בקרב החיילים והמפקדים הוא של מפקד ללא חת, קפדן ונחוש. מטרתו העיקרית הייתה לא רק לחזק את המאמצים המלחמתיים והלוגיסטיים, אלא ליצור אווירה של משמעת שתבטיח צייתנות הן של הכוחות הלוחמים והן של הנוכחות האזרחית. באשר לכוחות הצבאיים, זמן קצר אחרי הגעתו לאלזס סן-ז'וסט הגיע למסקנה שחוסר במשמעת בקרב המפקדים באזור מהווה דוגמה רעה לחיילים ויוצר חוסר סדר ומשמעת כללי. הוא החליט על טיהור בקרב מפקדי הצבא. רבים מהמפקדים נעצרו באשמת בגידה או תחת האישום שהם אריסטוקרטים. מספר מפקדים נשפטו והוצאו להורג והצאו פקודות שחייבו את המפקדים הנותרים להישאר כל הזמן יחד עם פקודיהם. סן-ז'וסט דאג גם לצרכים הלוגיסטיים והחומריים של הכוחות בסביבה ולצורך סיפוקם הוא קבע הוראות שחייבו את אזרחי האזור - במיוחד אזרחי העיר [[שטרסבורג]] - לספק מזון, סוסים, מוצרי ביגוד, ואמצעים אחרים לכוחות הצבא. לצורך הפיקוח על ההוצאה לפועל של שטף הפקודות סן-ז'וסט ולה-באס הקימו בית משפט צבאי בעל סמכויות נרחבות. {{הערה|שם=Woloch177|Isser Woloch, '''Twelve Who Ruled: The Year of the Terror in the French Revolution'''', chapter 8: "The Mission to Alsace", pp. 177-194.}}
 
באשר לאוכלוסייה האזרחית באלזס, מבחינת הממשל המהפכני בצרפת היא היוותה מקרה מיוחד כיוון שמרבית התושבים היו דוברי [[גרמנית]] והנאמנות שלהם לא הייתה ברורה. האלזסים היו חלק מצרפת במשך זמן רב לפני המהפכה, אבל המשטר הישן לא שאף להחיל עליהם אחידות תרבותית ואיפשר את המשך קיומם של קשרים פוליטיים, תרבותיים וכלכליים עם האזורים דוברי הגרמנית מחוץ לה. בתחילת המהפכה רבים מתושבי אלזס שרצו להיפטר מעולם של בעלי אדמות מילאו תפקיד אקטיבי בקידומה. אולם ההתלהבות היחסית בתחילת המהפכה הפכה לרגשות מעורבים בהמשכה ובדומה לאזורים אחרים בצרפת, במקביל להמשך שיתוף הפעולה עם הממשל המהפכני היו באזור גם כוחות אנטי-מהפכניים. על רקע זה, ובהינתן שצרפת הייתה במלחמה עם פרוסיה ואוסטריה, סן-ז'וסט היה חשדן כלפי האוכלוסייה דוברת הגרמנית.{{הערה|שם=Hampson152|Norman Hampson, '''Saint-Just''', Cambridge, MA: Basil Blackwell, 1991, pp. 152ff.}} בסוף אוקטובר נתפס באזור מכתב, כנראה מזויף, בו נכתבו פרטים על קשר של מתנגדי המהפכה לקחת שליטה על שטרסבורג. בין אם סן-זוסט האמין שהמכתב אמיתי או סבר שהוא מזויף, התגובה שלו ל"קשר" הייתה נחרצת. הוא הורה על חיפוש של זרים בכל בית בעיר ופיזר את מנהלת המחוז ואת העירייה של שטרסבורג.{{הערה|שם=Woloch177}} למרות הפעולות האלה, סן-ז'וסט שאף להישאר ביחסים של שיתוף פעולה עם אזרחי שטרסבורג. מי שהוביל את הקנאות המהפכנית בשטרסבורג היה ראש העיר המהפכן, יולוגיוס שניידר, שניצל את היעדרות קצרה של סן-ז'וסט ולה-באס באמצע נובמבר כדי לארגן מפגן מהפכני נגד מוסדות דתיים בעיר. עם שובו של סן-ז'וסט הוא יצא כנגד שניידר ודרש ממנו הסבר פומבי למעשיו. מאוחר יותר, סן-ז'וסט ולה-באס החליטו לשפוט ולשלוח את שניידר לפריז על מנת לקבל עונש מוות באשמה שהוא אריסטוקרט.{{הערה|שניידר נישא לאשה, בת למשפחה אמידה שחיה מחוץ לשטרסבורג. לפי הדיווחים מאותה התקופה, אחרי נישואיו הוא הגיע עם רכוש רב וכבד לתוך העיר כשעגלתו נמשכת על ידי ששה סוסים. סן-ז'וסט ניצל את ההזדמנות להאשים את שניידר במפגן של עושר ואריסטוקרטיה שאינו הולם את ערכי המהפכה. שניידר הוצא להורג ב-[[1 באפריל]] 1794 בפריז.}}
 
===נשיא הועידה הלאומית===
ב-[[19 בפברואר]] 1794 סן-ז'וסט נבחר לנשיא של הועידה הלאומית. הבחירה של סן-ז'וסט התאפשרה אחרי שהאויבים של המונטניארדים, הז'ירונדיסטים, הובסו והוצאו מכל מוקדי הכוח, אך החשש מפני "אויבים מבפנים" המשיך להטריד את מנוחתם של אנשי הוועד לשלום הציבור. מצד אחד, הם חששו מפלג "מתון" שעשוי היה להתגבש סביב הנהגתו של [[ז'ורז' דנטון]]. דנטון עמד בראש הוועד לשלום הציבור מהקמתו ועד לאביב 1793, אך ביולי של אותה השנה, התקיימו בחירות מחודשות לוועד ודנטון מצא את עצמו מחוץ לארגון שבראשו הוא עמד עד אז. {{הערה|שם=Soubul_Danton|Albert M. Soubul, "[https://www.britannica.com/biography/Georges-Danton Georges Danton]", '''Encyclopedia Britanica'''.}} אחרי היעדרות קצרה באוקטובר 1793, דנטון חזר לפריז והחל להוביל, יחד עם [[קאמי דמולן]], התנגדות מתונה לטרור הפוליטי ולרפורמות האנטי-נוצריות ברפובליקה (הטרור הדתי, או "כת ההיגיון"). מצד שני, העיתונאי [[ז'אק רנה אבר|ז'אק רנה אֶבֵּר]] הוביל קו שמאלי קיצוני שתבע את המשך הטרור נגד החשודים בהתנגדות למהפכה ונגד גילויים פומביים של הדת [[נצרות|הנוצרית]]. לאחר תבוסת הז'ירונדיסטים, ה[[אברטיסטים]] החלו לתקוף גם את רובספייר וחבריו המונטניארדים, שלדידם לא היו קיצונים מספיק.
 
כנשיא הועידה סן-ז'וסט הוביל קו של התנגדות אלימה כלפי שני הפלגים האלה. ההתנגדות לאברטיסטים לא נבעה מהתנגדות עקרונית לרעיון הטרור שהפך בינתיים לעיקרון רשמי של רובספייר ותומכיו,{{הערה|ב-[[5 בפברואר]] רובספייר נשא נאום, בו הוא קבע כי "יסודותיו של ממשל עממי במהלך מהפכה הן [[מידה טובה|המידה הטובה]] והטרור. הממשלה והמהפכה הן עריצות החירות על ה[[טיראניה|טיראניות]].}} אלא מחשש לאובדן שליטה. ב-[[13 במרץ]] סן-ז'וסט טען בפני הועידה שאבר ותומכיו זוממים כנגד הרפובליקה. באותו היום אבר ורבים אחרים נעצרו. ב-[[21 במרץ]] משפטם החל, וב-[[24 במרץ]] הם נמצאו אשמים והוצאו להורג בגיליוטינה. ב-[[30 במרץ]] דנטון ודמולן נעצרו יחד עם רבים מתומכיהם. הם נמצאו אשמים בפשעים כנגד הרפובליקה והוצאו להורג ב-[[5 באפריל]]. ב-[[15 באפריל]] סן-ז'וסט נשא נאום נוסף מול הועידה, בו הוא קרא לריכוז הכוח המשטרתי תחת פיקוד הוועד לשלום הציבור.