עלילת המצורעים – הבדלי גרסאות

 

יוסף מביע את תמיהותיו בסדרה של שאלות רטוריות עוקצניות ולעגניות:

אולם לטענת יוסף, גם בדברים אלה לא היה די ומנתון לא השכיל להבין ש"לא יֵאָמנו כזביו":

גם אם כעסו המצורעים על המלך בגלל מה שעשה להם, הרי שאחרי שיצאו לחופשי מהמחצבות וקבלו ממנו את אווריס, היה עליהם למתן את שנאתם אליו. וגם אם רחשו אליו שנאה רבה, היו תוקפים אותו בלבד ולא יוצאים למלחמה על כל [[מצרים (עם)|העם המצרי]], כי ברור הרי שהיו להם קרובים רבים במצרים. וגם אם החליטו להילחם בכל העם, מדוע החליטו להילחם גם באלים שלהם בכך שתיקנו להם חוקים חדשים הנוגדים את חוקי אבותיהם? יוסף מוסיף בציניות, שיש לזקוף לזכות מנתון שלא הטיל את האשמה הזאת על אנשי ירושלים, אלא על המצרים עצמם (המצורעים) ובראשם הכוהנים שלהם (אוסרסיף), ומוסיף לתהות: האם לא מוזר הדבר שאף אחד מקרובי האנשים הטמאים לא הצטרף למלחמתם עד שהיו צריכים לבקש עזרה מירושלים, ואיזו ידידות או קרבת משפחה הייתה עד אז בין הטמאים ובין בני ירושלים? הרי גם המצורעים היו מצרים ולכן היו אויבים לבני ירושלים ומנהגיהם היו שונים מאד. ואנשי החיקסוס מירושלים עטו מיד על הצעת המצורעים לכבוש את מצרים, כאילו לא הכירו כבר את הארץ ממנה גורשו בעבר בכח. אילו היו החיקסוס במחסור ובמצוקה, ברור היה מדוע הסכימו לסכן את חייהם, אך הם ישבו בעיר משגשגת ואכלו מפרי אדמה טובה בהרבה מאדמת מצרים, אז מה גרם להם לחרף את נפשותיהם לעזרת מי שרק לא מזמן היו אויביהם, אנשים שאין איבר שלם בגופם ושאפילו קרוביהם נטשו אותם? הרי לא יכלו לנחש מראש שהמלך יברח מהם.{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''נגד אפיון''', מאמר ראשון, [[S:נגד אפיון#כט|פרק כט]].}}