פייאנטים (מועדון) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
AddMore-III (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: {{ס:\1| |
||
שורה 4:
==רקע==
[[קובץ:Janus-FacedBarnave.jpg|שמאל|ממוזער|200px|קריקטורה מ-1791: ברנאב הדו-פרצופי כ[[יאנוס]], "איש העם" ב-1789 ו"איש החצר" כעת.]]
שורשי הפייאנטים נעוצים כבר באביב 1790. חבריו המייסדים של המועדון היעקוביני, אנשים כ[[עמנואל-ז'וזף סיאס]] ו[[אדריאן דופור]], היו גורם מדרבן שדחף את המהפכה הלאה בראשיתה לכיוון של פירוק הסדר הישן. אבל לאחר שרוב דרישותיהם התקבלו, גורמים חדשים שעלו משמאל האפילו עליהם בתוך היעקובינים והעלו דרישות שנראו דמוקרטיות ופופוליסטיות מדי. אלה מנו את מי ש[[אונורה מירבו]] כינה בדיעבד "שלושים הקולות", בראשות [[רובספייר]] הצעיר; בין היתר, תבעו זכות בחירה לכל – זו הוגבלה ל"אזרחים פעילים" בעלי סף הכנסה ולתהליך מדורג שהיה כרוך בבחירת אלקטורים בכל מחוז – ופנו למעמדות הנמוכים. גם פעילי השטח הרדיקלים של פריז, כאנשי "מועדון ה[[קורדליירים]]" של [[ז'ורז' דנטון]], התבלטו בקיצוניותם. החשש מערעור הבלמים והאיזונים בסדר החוקתי שביקשו לגבש הניעו את סיאס, מירבו, [[טליראן]], [[לה פאייט]] ויעקובינים ותיקים אחרים להקים ב-13 במאי 1790 את "חברת 1789". זו לא הייתה סיעה נפרדת, אלא מעין קבוצה מתונה שהוסיפה לשבת עם חברי המועדון בספסליהם ב
התנהלותו הפסיבית של המלך, שסוכך על כמרים שסירבו להישבע ל[[חוקת הכמורה|חוקה האזרחית]] והואשם בקשירת קשר עם המהגרים האנטי-מהפכניים בראשות אחיו [[שארל העשירי, מלך צרפת|הדוכס מארטואה]], עוררה את ההמונים הפריזאים נגדו והובילה להפגנות סמוך לארמונותיו והטרדת משפחתו. התפרעויות והשחתת רכוש מצד איכרים באזורי הכפר ומרידות חיילים הובילו גם את המרכז היעקוביני להתמתנות ושמרנות דומות לאלו של "1789". שלושת מנהיגיו, דופור, [[אנטואן ברנאב]] ו[[אלכסנדר דה לאמט]] נודעו כ"[[טריומווירט]]" ואותתו על הכיוון החדש בעמידה על הקיים ובהתייצבות לצד המלך מול התביעות לשינויים נוספים. הם סברו שיוכלו לחבור לימין המלוכני באסיפה ולבודד את רובספייר ודומיו, אך תקוותם נכזבה. תומכי הכתר המושבעים שניסו לבלום את המהפכה משלב מוקדם, אנשי מועדון הקפוצ'ינים לשעבר כ[[ז'אק קזאלס]], תיעבו אותם ותמכו בשמאל בתקווה שלחץ מהאגפים ימוטט לחלוטין את הסדר החדש. ב-7 באפריל וב-16 במאי הנחילו להם אויביהם שתי מהלומות חשובות באסיפה. עברו חוקים שאסרו על צירי המכוננת להתמנות לשרים או לעמוד לבחירות לרשות המחוקקת שהייתה אמורה לפעול לאחר ניסוח החוקה. היעקובינים המתונים פעלו גם, ללא הצלחה, נגד האגודות הפוליטיות העממיות שצברו כוח גובר. הם ראו בהן גורם מסוכן, מחוץ למסגרות החוקיות, שיכל להתסיס את דעת הקהל והביע עמדות קיצוניות. הם פעלו גם בצל המתיחות והחשדנות בין הטריומווירים במרכז ללה פאייט איש "1789" בימין.
| |||