האל הבן – הבדלי גרסאות

מושג "האל הבן" כשלעצמו לא מופיע בברית החדשה, אם כי ישו מכונה "בן האלוהים". בין היתר, [[שמעון בר יונה]] קורא לו {{ציטוטון|בֶּן־אֱלֹהִים חַיִּים}} ב{{ה[[הבשורה על פי מתי|בשורה על פי מתי}}]] ט"ז ט"ז. [[הבשורה על-פי יוחנן]] י"ז ה' מצטטת אותו פונה לאלוהים בבקשה {{ציטוטון|פארני לידך בכבוד שהיה לי לידך בטרם היות העולם}}. רעיון האל הבן, כמו מושג השילוש בכללו, הצטלל כש[[אבות הכנסייה]] נדרשו להסביר לקהל את ההבדל בין העולם הנברא לישו עצמו, שהיה הרי גבוה הימנו. היה זה [[יוסטינוס מרטיר]] ששאל את משפט הפתיחה של [[הבשורה על-פי יוחנן]], {{ציטוטון|בְּרֵאשִׁית הָיָה הַדָּבָר וְהַדָּבָר הָיָה אֵת הָאֱלֹהִים וֵאלֹהִים הָיָה הַדָּבָר}}, וזיהה בין "הדבר" לבין המושג הפילוסופי של ה[[לוגוס]] (אף כי "הדבר" מתורגם כ'לוגוס' במקור היווני של הבשורה, כנראה שלא התכוונו למלוא המשמעות הפילוסופית הנלווית), ה"מילה" או ה"הגיון". דימוי זה הפך משפיע ביותר ומרכזי במחשבת ימי הביניים. מרטיר יצר את האנלוגיה לפיה היחסים בין ישו לאל האב דומים ליחסים שבין המוח למילים, שהנם בו-זמנית נפרדים ומאוחדים, בעוד כל היתר נברא על ידי האל ולא הולד ממנו. הדוקטרינה של האל הבן ונצחיותו אוששה סופית במאבק נגד המינות ה[[אריאני]]ת, כש[[אריוס]] איש אלכסנדריה טען כי האב נעלה על הבן ואף כי הלה אכן מולד ממנו, היה שלב בו התקיים האב לבדו בטרם היות הבן. הרעיונות האריאניים הוקעו בניקיאה ב-325.