כמאל א-דין חוסיין – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט: החלפת טקסט אוטומטית (-(?:\u200e|\u200f)+(\]|\[) +\1, -(\]|\[)(?:\u200e|\u200f)+ +\1)
תגית: תו כיווניות מפורש
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: {{ס:\1|
שורה 3:
 
== קורות חייו ==
כמאל א-דין חוסיין היה בנו היחיד של סולטאן מצרים [[חוסיין כאמל]], ונצר לשושלת [[מוחמד עלי (שליט מצרים)|מוחמד עלי]]. התחנך ב{{ה[[האקדמיה הצבאית הטרזיאנית|אקדמיה הצבאית הטרזיאנית}}]] באוסטריה. כיורשו של השליט מונה ב-1914 למפקד צבא מצרים בדרגת גנרל. עם מותו של אביו, ב-1917, ויתר כמאל א-דין על זכותו לעלות על כס הסולטנות, לטובת דודו, [[פואד הראשון|אחמד פֿוּאד]], שהיה למלך מצרים פואד הראשון עם קבלת העצמאות ב-1922.
 
הגורמים לוויתורו של כמאל א-דין חוסיין על השלטון אינם ברורים. רוב ההיסטוריונים מסבירים זאת בסירובו למשול בחסות הפרוטקטוראט הבריטי.{{הערה|הסופר המצרי, חתן [[פרס נובל]], [[נגיב מחפוז]], שם דברים בפי אחד מגיבורי ספרו מ-1956 [[בית בקהיר]]: {{ציטוטון|איזה אדם נפלא הוא הנסיך כַּמַאל אַל-דין חוּסַיְן! הידעת מה עשה? סירב לעלות בחסד השלטון הבריטי על כסא-המלכות לאחר מות אביו!}} ([[הטרילוגיה הקהירית]] בתרגום סמי מיכאל; הוצאת [[ספריית פועלים]], חלק ראשון, 1981, עמ' 15)}} יש המסבירים את הוויתור באדישותו של כמאל א-דין לעסקי מדינה ובנטייתו לאדיקות [[סופיות|סוּפית]],{{הערה|כמאל א-דין היה פעיל בתמיכתו בקהילת ה[[בקטשיה]] האלבנית, אולי גם משום מוצא משפחתו, ובשנותיו האחרונות אף נתפס לאורח חיים סגפני}} ויש המייחסים את צעדו להשפעת אשתו, נעמת אללה (نعمة الله), בתו של ה[[ח'דיו]] [[תאופיק פאשא]], שלא הכירה בחוקיות הדחתו של אחיה הח'דיו [[עבאס חלמי השני]] (ב-1914, בפרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]]) ובהכתרת חמיה חוסיין כמאל כסולטאן. עם זאת, לא מן הנמנע שוויתורו על כס השלטון נבע מתשוקתו הגדולה ל[[מסע]]ות.
שורה 13:
 
== אחרית דבר ==
כמאל א-דין חוסיין נפטר ב-6 באוגוסט 1932 בטולוז שבצרפת מ[[סיבוך|סיבוכים]] רפואיים. הוא ביקש להיקבר סמוך למעון הדרווישים (תַכִּיָה) של כת ה[[בקטשיה]] בגבעת מֻקַטַם המשקיפה על קהיר, שם בילה באחרית ימיו הרבה מזמנו. כמאל א-דין היה [[אספנות|אספן]] [[עתיקה|עתיקות]] ו[[פטרון (אמנות)|פטרון אמנות]], ואת אוספיו הוריש ל{{ה[[המוזיאון המצרי|מוזיאון המצרי}}]] ולמוזיאון ל[[אמנות מוסלמית]] בקהיר (שנקרא באותה עת בשם "המוזיאון הערבי"). הוא לא העמיד צאצאים, ואת רוב הונו הוריש לדודו פואד הראשון, מלך מצרים. אלמנתו מכרה את ארמונם שב[[כיכר א-תחריר|כיכר תחריר]] לממשלת מצרים, והוא שימש את משרד החוץ המצרי.
 
במלאת 90 שנה לגילוי רמת גילף כביר על ידי הנסיך כמאל א-דין חוסיין, ולזכר השימוש פורץ הדרך שעשה בזחל"מי סיטרואן-קגרס במדבר לוב, נערך במרס 2014, בחסות משרד התיירות המצרי, שחזור מסעו ההיסטורי.{{הערה|ראה בפרק "קישורים חיצוניים"}} בסמליל המיזם מוצג העתק תצלומו ברכב ששימש במסעותיו במדבר.{{הערה|