לוסיאן לוי-בריהל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: ,, אובייקט, \1, \1-\2, {{ס:\1|
שורה 29:
בימי פעילותו בסורבון פרסם לוי-בריהל ספרים על טבעה של מה שהוא כינה הנפש הפרימיטיבית.
בשנת 1910 פרסם את הספר "התפקודים הנפשיים בחברות הפרימיטיביות"
ב-1922 את "המנטליות הפרימיטיבית" שדן ב"[[סיבתיות]]" אצל בני אדם בחברות "פרימיטיביות", ב−[[1928]] - "הנפש הפרימטיבית", הדן במושג "נפש" או "נשמה" ב−[[1931]] - "העל-טבעי וטבעה של הנפש הפרימיטיבית", ב-[[1935]] - המיתולוגיה הפרימיטיבית" וב–[[1938]] "החווייה המיסטית והסימבוליזם הפרימיטיבי".
 
לוי-בריהל הקים בשנת [[1917]] את כתב העת לפילוסופיה Revue philosophique de la France et de l'étranger (כתב עת פילוסופי של צרפת ומחוצה לה) וכמו כן בשנת [[1925]], יחד עם [[מרסל מוס]] ופול ריווה ייסד את המכון לאתנולוגיה שליד אוניברסיטת סורבון.
שורה 40:
בשנת 1903 פרסם לוי-בריהל את "המוסר ומדע המנהגים", ספר שקיבל השפעה מההגות הסוציולוגית של אמיל דורקהיים. לוי בריהל הבחין כי המושג "מוסר" מציין עובדות מוסר, מדע המעשים המוסריים ו"אמנות מוסר רציונלית".{{הערה|La morale et la scence des moeurs ע' 101}}
עובדת מוסר היא עובדה חברתית כגון מנהגים, טקסים, חוקים, וגם תאוריות מוסר בנחשבות לחוקים, נורמות.
לוי-בריהל הבחין גם מדע של המנהגים, ענף של סוציולוגיה, החוקר את המנהגים, וכן את צורות המוסר השונות (קודים, מסורות, תורות חינוכיות של מוסר ומנהגים) הקיימות בחברות שונות. הן יחסיות, "רלבטיביות" , קשורות להקשר החברתי עו ההיסטורי. לוי-בריהל תמך ברלטיביזם המוסרי, - שלילת האיחדות של הטבע האנושי, בו זמנית הוא תמך ב[[פוזיטיביזם]] המוסרי, המתבסס לא על התאוריות אלא על תצפיות.
יישום מדע המוסר כונה על ידי דורקהיים ועל ידי לוי-בריהל "אמנות המוסר". אמנות המוסר מנסה לשפר את המציאות החברתית על סמך נתונים ממדע המוסר.
 
שורה 54:
 
קודם כל, המנטליות הפרימיטיבית היא "טרום-לוגית". לפי לוי-בריהל (בספרו Les fonctions mentales dans les sociétés inférieures) האדם הפרימיטיבי אינו רגיש לסתירות ולבלתי אפשרי ואין לו המושג "סיבתיות". אינו בוטח בחווייה התחושתית ומתייחס יותר ל[[מיתוס]]ים.
עוד [[אריסטו]] גרס כי החשיבה הלוגית מתבססת על עקרון הזהות (א הוא א) ועל עקרון אי-הסתירה (א אינו לא-א). לעומת זאת , האדם הפרימיטיבי טוען שהוא גם הוא עצמו, וגם בעל חיים מסוים, [[טוטם]], הוא גם העקבות שהוא משאיר, ביתו, בעוד שבעל החיים הוא גם אדם וכו'.
 
לוי-בריהל הגיע למסקנה זו מקריאת דו"חות אתנולוגיים, למשל על שבט טרומאי מ[[ברזיל]] שחבריו מזהים עצמם גם עם חיות מימיות או בני השבט בורורו, גם בברזיל, המזהים עצמם גם עם [[תוכים]] אדומים.
שורה 60:
 
האיפיון השני של המנטליות הפרימיטיבית הוא היותה "מיסטית", מבוססת על "חווייה מיסטית". לוי-בריהל פיתח את המושג הזה
בספרו "החווייה המיסטית והסמלים אצל הפרימיטיבים".החווייה המיסטית בדרך כלל היא "ההרגשה הרציפה ללא תודעה ברורה, של נוכחותם של יצורים דומים לאלו שבמיתוסים ובאגדות" (ע' 15). הפרימיטיבי מביט במציאות מתוך הזיקה למיתוסים, מערבב בחוויות הדומות לשלנו, אמונה במציאות בלתי נראית ובלתי נתפסת שבה שולטים רוחות, מתים, כוחות על-טבעיים. מטרתו היא פחות קוגניטיבית כמו רגשית:הוא מחפש יותר את נוכחותם ופעולתם של הכוחות העל-טבעיים, מאשר סיבות פיזיות אוביקטיביותאובייקטיביות. הוא מרגיש - אינו ממשיג - סימפתיה בין היצורים, "השתתפות מיסטית".
 
==== ה"השתתפות" ====
את המושג "השתתפות מיסטית" פיתח לוי-בריהל בספרו ''La mentalité primitive''. אצל האדם הפרימיטיבי קיימת זהות חומרית, קרבה הדוקה בינו ולבין יצורים אחרים.
לוי בריהל הבחין שני סוגי "השתתפות" עיקריים {{הערה|Carnets ע' 17}}:
א."שותפות של מהות, זהות בין ה"משתתף" ודבר שהוא שותף בו: למשל, בין היצור לחלקיו, לדברים שהם חלק ממנו או השייכים לו- שעורת, צפורניים, הפרשות, בגדים, עקבות של צעדים, תמונה וכו', ושותפות בין הסמל למה שהוא מייצג, שייכות לקבוצה כמו עינב לאשכול - למשל בין חבר בשבט טוטמי ולשאר חברי השבט, חיים או מתים", הזדהות עם בעלי חיים וצמחים מסוימים , כשהאדם והיצורים האלה הם cosubstantial -בעלי מהות משותפת. כלומר "להיות זה להשתתף" {{הערה|Carnets ע' 22}}
ב.שותפות כ[[חיקוי]], כלומר סירוב של מה שלא קיבל לגיטימציה באמצעות תקדים, מסורת של מיתוסים, ואמונה בתופעות מבשרות (prefiguration).
שני סוגי ההשתתפות משלימים זה את זה:"כדי להשיג יבול אורז בשפע, ילידים אוסטרליה יוצאים משדותיהם כפופי גב כאילו עם משא על הכפתיים. ה[[פנטומימה]] הזאת של האוסטרלים העושים "כאילו" ירד גשם מבקשת לבשר את הגשם על מנת שהוא יבוא או כדי שבדרך החיקוי יגרמו לו לרדת באמת.{{הערה|Carnets ע' 145-143}}
שורה 111:
 
==פרסים ואותות הוקרה==
*1917 - נבחר ל{{ה[[המכון של צרפת|מכון של צרפת}}]] כחבר באקדמיה למדעי המדינה והמוסר
 
==כתביו==
שורה 134:
* Mathias Gardet ''Histoire des PEP:pupille de l'école publique'' vol 1 Beauchesne, Paris 2008,
*Isabelle Robin-Romero, Jean-Pierre Poussou - ''Histoire des familles,de la démographie et des comportements'' en hommage a Jean-Pierre Bardet, Presses d'Université Paris Sorbonne 2007
*Cristina Chimisso - ''Writing the History of Mind:Philosophy and Science in France 1900-1960's'' Routledge , London, New York, 2016
 
==לקריאה נוספת==