רחל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט: החלפת טקסט אוטומטית (-{{דגש}} +{{ס:דגש}})
שורה 7:
רחל הייתה [[רועה צאן|רועת צאן]], בבית אביה [[לבן הארמי|לבן]], בפדן [[ארם]]. היא מתוארת במקרא כ"יפת תואר ויפת מראה". היא פגשה ליד ה[[באר מים|באר]] את [[יעקב אבינו|יעקב]], שנס על נפשו ל[[ארם]] בעצת אמו [[רבקה]], לאחר הריב עם אחיו [[עשיו]], כאשר שאל את הרועים, האם הם מכירים את לבן דודו. המקרא מספר שיעקב עזר להשקות את צאנה של רחל, לאחר שהצליח בכח על-אנושי להזיז אבן כבדה מפי הבאר, ונשק לה. לאחר חודש שהייה בבית לבן, ביקש יעקב לשאת את רחל לאישה. מאחר שלא היה לו [[מוהר]] הציע יעקב לעבוד בעבור רחל ברעיית צאנו של לבן, למשך 7 שנים.
 
ב[[יום הכלולות]], טמן לבן פח ליעקב והשיא לו במרמה את [[לאה]] אחותה הבכורה של רחל. ה[[תלמוד]]{{הערה|[[תלמוד בבלי]], [[מסכת מגילה]], דף יג עמ' ב' ועוד}} מספר שרחל, מתוך הקרבה עצומה, שיתפה פעולה עם אביה ואחותה ומסרה לה את ה"סימנים" אותם נתן לה יעקב כדי לזהותה בוודאות. [[יעקב]] נדרש לעבוד 7 שנים נוספות לאחר שנשא לאישה את [[אהבה|אהבת]] חייו, רחל. המקרא מספר במפורש כי יעקב אהב את רחל יותראהבה מאשרמיוחדת אתמשאר לאהנשותיו, אך לאה אחותה זו זכתה בבנים רבים, בעוד רחל הייתה [[עקרות|עקרה]]. ענייניםהיותה אלועקרה גרמוגרם לתחרותלרחל וקנאה בין האחיות. יש דמיוןצער רב ביןוקנאה סיפורבאחותה זהבמספר לביןהשבטים הסיפורשזכתה ב[[ספרללדת שמואל]]. על אודות [[אלקנה (דמות מקראית)|אלקנה]] ושתי נשותיו [[חנה]] ו[[פנינה (דמות מקראית)|פנינה]].
 
רחל נתנה ליעקב את [[עבד|שפחתה]] [[בלהה]] כ[[פילגש]], כדי שיהיה לה נצר מיעקב. השמות שנתנה רחל לילדי בלהה, [[דן (דמות מקראית)|דן]] ו[[נפתלי]], מבטאים את שמחתה, את כמיהתה לילד משלה, ואת המתח עם אחותה. לאחר שנות [[עקרות]], שגרמו לרחל ב[[יאוש]]ה לאיים {{הדגשה|הָבָה-לִּי בָנִים, וְאִם-אַיִן מֵתָה אָנֹכִי|{{תנ"ך|בראשית|ל|א|קצר=כן}}}}, ילדה לבסוף רחל [[בן]] וקראה לו [[יוסף]], [[שם פרטי|שם]] המציין את [[כבוד]]ה שהוּשב ואת הציפייה לבן נוסף: {{הדגשה|וַתַּהַר, וַתֵּלֶד בֵּן; וַתֹּאמֶר, אָסַף אֱלֹהִים אֶת-חֶרְפָּתִי.וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ יוֹסֵף, לֵאמֹר: יֹסֵף ה' לִי בֵּן אַחֵר|{{תנ"ך|בראשית|ל|כג|כד|קצר=כן}}}}.
 
לאחר עשרים שנות שהות ב[[חרן]], מחליט יעקב לשוב ל[[ארץ כנען]]. המשפחה יוצאת בהיחבא, באישון לילה, כדי להימנע ממפגש עם לבן, אולם רחל החליטה לגנוב את ה[[תרפים]] (על פי אחד הפירושים – [[פסל (יצירה)|פסל]] ששימש ל[[ניבוי העתיד]]; על פי פירוש אחר, פסלים ה[[סמל|מסמלים]] את אבות המשפחה) של לבן אביה. ייתכן שהסיבה נעוצה בכך שב[[חוק|דין]] ה[[חורים|חורי]] העתיק, העברת התרפים מהחם לחתנו, משמעותה הייתה גם העברת זכויות מסוימות. לבן רדף אחרי משפחת יעקב ב[[כעס|חמת זעם]], האשים את יעקב ב[[גניבה]] ותבע לבצע חיפוש בכלי משפחתו, אולם רחל גילתה תושייה ועזות מצח כאשר התיישבה בערמומיות על התרפים והתנצלה בפני לבן שהיא אינה יכולה לקום בגלל [[אורח נשים]]. יעקב, שכלל לא ידע את מעשיה של רחל, השמיע [[קללה]] מאגית: {{הדגשה|עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת-אֱלֹהֶיךָ, לֹא יִחְיֶה|{{תנ"ך|בראשית|לא|לב|קצר=כן}}}}. [[פרשני המקרא|המפרשים]] מסבירים שזו הסיבהאחת הסיבות לכך שרחל מתה בדמי ימיה ובפרק זמן קצר לאחר הקללה.
 
כוחה של רחל לא עמד לה במסע דרומה: מפדן ל[[גלעד]], ומשם ל[[מחניים]], ל[[שכם]] ול[[בית לחם]], בדרכה ל[[אפרתה|אפרת]], מוצאת רחל את [[מוות בלידה|מותה]], במהלך לידת בנה השני. בנשמת אפה האחרונה קראה לרך הנולד [[בן-אוני]], אולם יעקב, בצערו, שינה את שמו ל[[בנימין]]. בת 36 הייתה רחל במותה.
שורה 20:
==רחל מבכה על בניה==
 
[[קובץ:דמות רחל במנורת הכנסת.jpg|שמאל|ממוזער|200px|דמותה של רחל מבכה על בניה, על פי ה[[אמן (אמנות)|אמן]] [[בנו אלקן|בֶּנוֹבֶּנוֹ אֶלְקָן]] ביצירתו - [[מנורת הכנסת]]]]
הנביא [[ירמיהו]] מרומם את רחל אמנו לדרגת סמל לאומי כאם מרכזית, הפורשת כפיה על כל [[שבטי ישראל|בני ישראל]]: {{הדגשה|כֹּה אָמַר ה', קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים – רָחֵל, מְבַכָּה עַל-בָּנֶיהָ; מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל-בָּנֶיהָ, כִּי אֵינֶנּוּ|{{תנ"ך|ירמיהו|לא|יד|קצר=כן}}}}.
[[מדרש]]ים רואים ברחל אמנו אם [[קדושה (יהדות)|קדושה]], אשר אלוהים בכבוד ובעצמו מנחם במילים: {{הדגשה|מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי, וְעֵינַיִךְ, מִדִּמְעָה: כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם-ה', וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. וְיֵשׁ-תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ, נְאֻם-ה'; וְשָׁבוּ בָנִים, לִגְבוּלָם|{{תנ"ך|ירמיהו|לא|טו|טז|קצר=כן}}}}.