יוסף שבתי פרחי – הבדלי גרסאות

בחלקו השני של הספר, מקורם של רוב הסיפורים הוא בעל פה, "אשר לא נדפסו לעולמים(...) מאשר שמעה אזני מאנשים חכמים(...)", כפי שהעיד הרב פרחי בהקדמתו לחלק זה. חלק קטן מהסיפורים אמנם כן נלקחו ממקורות כתובים, אותם ציין בראש כל סיפורהסיפור, אך השינוי הניכר שנעשה בכל הסיפורים בחלק זה הוא הוספת [[מוסר השכל]], כפי שכתב בהקדמה.

על פי חוקר הפולקלור היהודי [[עלי יסיף]], כעשרה סיפורים ארוכים הבולטים בשונותם בכל חלקי הספר בהשוואה לסיפורים האחרים, נכתבו על ידי הרב פרחי בעצמו. לשיטתו, עבור חלקם הגדול של עשרה סיפורים אלו ישנן שלוש תכונות משותפות: עצמאותם של חלקי העלילה: כשמסתיים מחזור עלילתי אחד בניצחונו של גיבור העלילה, מתפתחת עלילה חדשה ומופר מחדש האיזון בין דמויות הסיפור, שהושג עם סיומה של האפיזודה הקודמת; הגורם הגיאוגרפיה[[גאוגרפיה|גאוגרפי]]: המעברים מאפיזודה לאפיזודה בסיפורים באים לידי ביטוי בחילופים גיאוגרפיים חדים; הצד הנושאי: בסיפורים מופיע "דגם ההתבגרות", המציג את העלייה לגדולה של גיבורי העלילה, כולל שלבים נוספים המתארים את תולדות הגיבור עד מותו, ולעתים אף לאחר מכן.