השושלת הקאג'ארית – הבדלי גרסאות

בשנת [[1803]], תחת פתח עלי שאה, יצאו הקג'ארים למלחמה נגד [[האימפריה הרוסית]] ב[[מלחמת רוסיה-פרס (1813-1804)]], בעקבות התפשטותה של רוסיה אל תוך הקווקז, שהיה ברובו בשליטה איראנית. איראן סבלה תבוסה קשה. בעקבות [[הסכם גוליסטן]] בשנת [[1813]], נאלצה איראן להכיר בכך שגאורגיה ומרבית הקווקז יעברו לשליטת רוסיה. בסוף שנות ה-20 של המאה ה-19 פרצה [[מלחמת רוסיה-פרס (1828-1826)]] שוב הובסה איראן. העיר [[טבריז]] נכבשה בידיה רוסיה. לפי [[הסכם טורקמנצ'אי]] בשנת [[1828]] הועבר דרום הקווקז לריבונות רוסיה. בשנת [[1834]] עלה לשלטון [[מוחמד שאה]] ניסה בהשפעה רוסית לכבוש את [[הראטהראת]], ללא הצלחה. בשנת [[1848]] עלה לשלטון [[נאסר א-דין שאה קג'אר]], שנחשב למוצלח בשליטים הקג'אריים.

נאסר א-דין שאה לווה כסף כדי לממן נסיעות לאירופה בהן ניסה להוכיח שלפרס תרבות עתיקה. למרות זאת לא הצליח למנוע את התערבותן של רוסיה ובריטניה באזורי ההשפעה האיראניים לשעבר. בעקבות [[המלחמה האנגלו-פרסית]] בשנים [[1856]]-[[1857]] העבירו הבריטים את העיר [[הראטהראת]], שהייתה תחת השפעה פרסית, לשלטון [[אפגניסטן]]. הבריטים יעדו את אפגניסטן לחצוץ בין הטריטוריות של רוסיה במרכז אסיה לטריטוריות של בריטניה ב[[הודו]]. בריטניה הרחיבה את השפעתה גם לאזור המפרץ הפרסי. בשנת [[1881]] הרחיבה רוסיה את שליטתה לאזורים במרכז אסיה הגובלים בפרס כמו [[אוזבקיסטן]] ו[[טורקמניסטן]], וכך מנעו קשר של פרס עם ערים להן היו לה יחסי מסחר מסורתיים כמו [[סמרקנד]] ו[[בוכרה]]. בריטניה החלה לבחוש יותר ויותר בענייניה הפנימיים של פרס ואף שלטה בחלק ניכר מהכלכלה הפרסית. ההתערבות הבריטית עוררה את מורת רוחם של איראנים רבים, והגבירה את האמונה ששליטי המדינה משרתים אינטרסים זרים.