האפיפיור הצעיר – הבדלי גרסאות

'''האפיפיור הצעיר''' היא [[סדרת טלוויזיה|סדרת]] [[דרמה]] דוברת [[אנגלית]] (בעיקר) פרי יצירתו של [[פאולו סורנטינו]] האיטלקי עם [[ג'וד לאו]], [[דיאן קיטון]] ו[[סילביו אורלנדו]] בתפקידים הראשיים. הסדרה מגוללת את סיפורו של ה[[אפיפיור]] הנבחר פיוס השלושה-עשר (אפיפיור עתידי כביכול), הוא לני בלארדו, ה[[ארכיבישוף]] לשעבר של [[ניו יורק]], אדם צעיר יחסית (בשנות החמישים לחייו) ונאה מאד, בגילומו של ג'וד לאו. זהו אפיפיור שונה בהתנהלותו ובגינוניו מכל אפיפיור אחר וסיפורו בסדרה משלב קטעי [[חלום]], [[פלאש בק]]ים לילדותו ב[[בית יתומים]] וצילומים מרהיבים ומבויימים באופן קפדני, המקנים תחושה [[סוריאליזם|סוריאליסטית]]. בראיון שנערך עמו ציין סורנטינו שאינו מעוניין ליצור דרמה אקטואלית או לייצג את ה[[ותיקן]] הריאלי, אלא בעיק לייצג את דמותו של האפיפיור כדוגמה לאדם בודד.{{הערה|שם=טמקא|{{Ynet|יניב חלילי|סורנטינו: "רציתי לחשוף את הוותיקן"|0,7340,L-4889757,00|10 בדצמבר 2016}}}} שני הפרקים הראשונים של הסדרה הוקרנו במסגרת [[פסטיבל הסרטים של ונציה]], ב-[[3 בספטמבר]] [[2016]], הייתה זו הפעם הראשונה שפרקים של סדרת טלויזיהטלוויזיה הוקרנו במסגרת זו.{{הערה|[http://www.hollywoodreporter.com/news/young-pope-jude-law-tv-909582 Venice Film Fest: Paolo Sorrentino’s 'The Young Pope' to Get World Premiere]}} "זהו בעצם סרט בן עשר שעות", אמר הבמאי.{{הערה|שם=הארץ|{{הארץ|חן חדד|"האפיפיור הצעיר": המשחק נהדר, אך הגיבור מייגע|1.3110106|2 בנובמבר 2016}}}}

* [[לודווין סנייה]] - אסתר היפה, אשתו הצעירה והעקרה של שומר ב{{ה[[המשמר השווייצרי|משמר השווייצרי}}]].

מימון ההפקה, בסך 40 מיליון [[אירו]], שהפך אותה להפקה היקרה בהיסטוריה של איטליה,{{הערה|שם=הארץ}} הגיע בחלקו מקרן לעידוד יצירה אירופאית. הפקת עשרת הפרקים הראשונים נמשכו כשלוש שנים, מ-[[2014]] ועד [[2016]] והצילומים נערכו בין אוגוסט [[2015]] לפברואר [[2016]] ב[[אולפני צ'ינה צ'יטה]], שם הוקמו [[תפאורה|תפאורות]] המדמות את חללי הפנים של ארמונות הוותיקן. צילומי החוץ נערכו בגניהן של מספר [[וילה|וילות]] בסביבות [[רומא]], בהן [[וילה לנטה]] ליד [[ויטרבו]] וב[[גן בוטני|גנים הבוטניים]] של [[ספיאנצה - אוניברסיטת רומא]] וכן ב[[ארמון ונציה]] ברומא. צילומי חוץ נוספים נערכו ב[[כיכר סן מרקו]] בונציהבוונציה וב[[דרום אפריקה]].

הבמאי עושה שימוש רב בסמלים ואיזכוריםואזכורים פנימיים וחיצוניים. כך למשל, מופיע בגן הארמון האפיפיורי [[קנגורו]] ברגעי מפתח בסדרה. העיר ונציה מסמלת את אובדן הורי הגיבור, הן בחלומותיו והן בריאליה. האפיפיור וחלק מהגיבורים מתבוננים ארוכות בציורו המוזר של [[ג'וזפה דה ריברה]] {{אנ|Jusepe de Ribera}} "גבר מניק". ילדים, המופיעים כמעט בכל פרק, מייצגים תום וטוהר. נעשה גם שימוש בבגדיהם של השחקנים, הנעים מגלימות שרד מפוארות ועד לבגדי יום-יום, לאפיון דק, ל[[אירוניה]] ולהעברת מסרים על חייהם.