רימון מצוי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שנות ה-90 של המאה ה-20 |
|||
שורה 37:
פרי הרימון נחשב לפרי בעל [[חיי מדף]] ארוכים במיוחד וניתן לשמרו ללא קירור במשך למעלה מחודש ימים. בזכות סגולה זו [[מסחר|נסחר]] הרימון באופן נרחב כבר מ[[העת העתיקה]], בשיירות ב[[מדבר]] ובמסחר ימי. [[פפירוס]] מימי [[רעמסס השלישי]] מעיד על יבוא רימונים ל[[מצרים]] מארץ ישראל ב[[המאה ה-12 לפנה"ס|מאה ה-12 לפנה"ס]].
הפרי משמש למאכל ואף להכנת [[יין]], בשם גרנדה. טעמו מתוק או חמוץ, ומלווה לעתים בתחושת [[עפיצות]] בשל ה[[טאנין|טאנינים]] שהוא מכיל. מיץ הרימונים משמש גם ב[[בישול]] ב[[המטבח הטורקי|מטבח הטורקי]], [[המטבח הפרסי|הפרסי]] ואחרים. רכז רימונים (המיובא ל[[ישראל]] מ[[טורקיה]] ו[[אזרבייג'ן]]) משמש כמרכיב ב[[רוטב|רטבים]] ל[[סלט]].
מבישול מיץ רימונים עם [[סוכר]] מתקבל [[סירופ]] [[גרנדין]], המשמש כמרכיב ב[[קוקטייל]]ים. [[בישול|טבחים]] ו[[מגדנאות|קונדיטורים]] נוהגים להשתמש בגרגירי הרימון למטרות דקורטיביות, למשל עיטור [[פאי (מאפה)|פאי פירות]].
| |||