סטיוארט פרנסיס ניוקומב – הבדלי גרסאות

ב-2 באפריל [[1901]] הועבר ניוקומב ל[[מצרים]] במסגרת חברת הרכבת הממשלית הסודנית. במסגרת תפקידו זכה ניוקומב להערכה רבה בתור מודד. ניוקומב, יחד עם לוטננט ו.א. לונגפילד, השקיע חודשים רבים במיפוי תואי לרכבת המיועדת לחבר את נהר ה[[נילוס]] עם [[הים האדום]].

 

 

בשנת [[1911]] חזר ניוקומב לאנגליה לאחר 10 שנות שירות במצרים. בעזרת השתדלותו של [[רודיארד קיפלינג]] שאותו פגש ניוקומב במהלך מלחמת הבורים השנייה, נשלח ניוקומב חזרה למזרח התיכון בשנת 1913, כחלק ממשלחת שמטרתה למפות את [[צפון סיני]] ודרום [[ארץ ישראל]].{{הערה|שם=גביש|1=דב גביש, [http://www.gis.mapi.gov.il/mapi/gis/moreset_1_new/moreset_1_new/ofer/mis_moreset/makor_mis/mipui_olam.htm המיפוי בארץ במלחמת העולם הראשונה], מתוך "מדיתון" 16, בטאון המרכז למיפוי ישראל, 1988, אתר [[המרכז למיפוי ישראל]]}} אזור זה היה בשליטה עות'מאנית, ולכן היה צורך להסוות את המשלחת בתור משלחת מדעית המבצעת [[סקר ארכאולוגי]] עבור [[הקרן לחקר ארץ ישראל]] (PEF- Palestine Exploration Fund). כחלק מסיפור הכיסוי צורפו למשלחת שני ארכאולוגים [[לנרד וולי|צ'ארלס לנרד ווּלי]], ו[[לורנס איש ערב|ת. א. לורנס]] - אשר ניהלו את החפירות הארכאולוגיות ב[[כרכמיש]]. אזור [[מדבר צין]] הוא האזור שבו על פי המקרא שהו בני ישראל ברוב תקופת נדודיהם במדבר בדרך לארץ ישראל, ולכן ווליי ולורנס התבקשו לחפש ממצאים ארכאולוגיים התומכים בסיפור המקראי. מפה זו, שהייתה בקנה מידה של 1:125,000, כונתה "מפת ניוקומב",{{הערה|שם=גביש}} והייתה בעלת חשיבות בעת כיבוש צפון סיני ודרום ארץ ישראל על ידי הבריטים ב-1917. מפת ניוקומב שימשה כמסמך בעל חשיבות בקביעת קו הגבול באזור [[טאבה]] לאחר [[הסכם השלום בין ישראל ומצרים]].{{הערה|שם=קדמון|1=[[נפתלי קדמון]], [http://geography.huji.ac.il/.upload/STUDIES_XIV/XIV-Kadmon.pdf סקירה כארטוגראפית של הרקע המפתי להתוויית הגבול הבינלאומי באזור טבה במסגרת חוזה השלום בין ישראל למצרים], מחקרים בגאוגרפיה של ארץ-ישראל יד (תשנד) 50-70}}

עם פרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]] באוגוסט [[1914]] נשלח ניוקומב לצרפת כחלק מחיל ההנדסה המלכותי, והשתתף בנסיגה ממונס. לאחר מכן חזר ללונדון שם סיים יחד עם לורנס את הכנת הדוחות והמפות של דרום ארץ ישראל ומדבר סיני, וב-9 בדצמבר הועברו ניוקומב ולורנס ל[[קהיר]], שם הוחל בריכוז מומחים לענייני המזרח התיכון. ניוקומב התקבש להקים יחידת מודיעין צבאי, תחת הגנרל [[גילברט קלייטון]] אשר עמד בראש הביון הצבאי והפוליטי במצרים. לאחר תשעה חודשים בקהיר נשלח ניוקומב לגליפולי שם הוצב ביחידת [[אנזא"ק]]. לאחר הנסיגה מגליפולי המשיך ניוקומב יחד עם יחידת האנזא"ק לצרפת והשתתף בקרב על הסום. ב-[[1916]] נשלח ניוקומב חזרה למצרים והועמד בראש המשלחת הבריטית לחג'אז. בזמן שחלף הפך ת.א. לורנס למקשר בין הכוחות הבריטיים לכוחות המרד הערבי, תפקיד אשר עתיד לזכות אותו בפרסום רב כ'לורנס איש ערב'. יחד עם כוחותיו של ת.א. לורנס, ו[[פייסל הראשון, מלך עיראק|פייסל]] (בנו של [[חוסיין בן עלי]] השריף מ[[מכה]]), עסקה יחידתו של ניוקומב בפעולות חבלה כנגד הרכבת החיג'אזית. בפעילותו זכה ניוקומב להערכה רבה בזכות אומץ ליבו.

 

 

לאחר מלחמת העולם הראשונה, במסגרת [[הסכם ניוקומב-פולה]], עסק ניוקומב במיפוי קו הגבול בין [[המנדט הבריטי בארץ ישראל]] לבין המנדט הצרפתי ב[[סוריה]]. ניוקומב פעל בשנות ה-20 לארגון תנועת יישוב של אנגלים ב[[אוסטרליה]]. ב-1929 הפך למהנדס הצבאי הראשי במצודה ב[[מלטה]], בה שירת עד פרישתו משרות בשנת 1932. במסגרת שירותו החל להתעניין ולערוך מחקר במערכות חימום ובידוד ביתיות - נושא שהפך לעיסוק מרכזי בחייו. בשנת [[1935]] היה אחד משש נושאי ארונו של ת.א. לורנס, אשר נהרג בתאונת דרכים.

כמומחה לענייני ערב המשיך ניוקומב להיות מעורב בנושאים פוליטיים במזרח התיכון, ותמך ללא סייג במדינות המוסלמיות. על אף שהיו לו חברים יהודיים רבים, היה ניוקומב אנטי-ציוני בדעותיו. בשנת 1937 התמנה כמזכיר כבוד של המרכז למידע על פלשתינה בלונדון. בשנת [[1938]] הציע ליישב פליטים מ[[צ'כוסלובקיה]] (אשר ברחו משם לאחר הסיפוח על ידי היטלר) באוסטרליה. בשנת [[1939]] גייס כספים ותמיכה בשיקום העיר הטורקית [[ארזינג'אן]] אשר נהרסה ברעידת אדמה.

 

 

==קישורים חיצוניים==