ארנונה – הבדלי גרסאות

 

==תולדות חקיקת הארנונה בישראל==

בראשית הייתה הארנונה העירונית פרי חקיקה של המנדט הבריטי בארץ ישראל. פקודת העיריות הותקנה בשנת 1934, ומכוחה הטילו העיריות ארנונת רכוש על הבעלים של הנכסים שבתחום שיפוטן, וארנונה כללית על המשתמשים בנכסים שבתחום שיפוטן. ה[[מועצה מקומית|מועצות המקומיות]] וה[[מועצה אזורית|מועצות האזוריות]] הטילו את הארנונה מתוקפה של [[פקודת המועצות המקומיות]].

 

 

===האחדת ארנונת הרכוש עם מס הרכוש===

בשנת [[1951]] נחקק חוק הארנונה לפיצוי על נזקי [[מלחמה]], התשי"א-1951. חוק זה דן בארנונה המוטלת על בעלים של נכסי [[מקרקעין]] ומיטלטלין, ועל הפיצוי המגיע להם בשל נזקי מלחמה ו[[טרור|פעולות איבה]].

 

 

===1981 - השנה שבה בוטלו מסים בישראל===

ב-1 באפריל 1981, במסגרת מהלך כולל של ביטול מסים שכלל את ביטול [[מס ירושה]] בישראל, בוטל גם "מס עסקים" של הרשויות המקומיות אשר נגבה על פי פקודת הרשויות המקומיות (מס עסקים), מס' 29 לשנת 1954. מס זה הוטל על [[עסק|עסקים]] בלבד, בעוד הארנונה הכללית מוטלת על עסקים ועל מגורים כאחד. המס בוטל בגלל שמבנהו המשפטי היה קשה ליישום, ולפירושו נדרשו [[בית משפט|בתי המשפט]] פעמים רבות.

 

 

===הרפורמה בשנת 1993===

במסגרת [[תוכנית הייצוב הכלכלית של 1985]] הוגבל כוחן של המועצות הנבחרות של הרשויות המקומיות, להעלות את תעריפי הארנונה. מאז ועד לשנת [[1992]] נחקק בכל שנה חוק, המשמר את אותו עיקרון.

 

 

===חקיקות נוספות===

ההנחות והפטורים מהארנונה העירונית מצויים בפקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פיטורין), [[1938]], בחוק הרשויות המקומיות (פטור [[חייל|חיילים]], נפגעי מלחמה ו[[שוטר|שוטרים]] מארנונה), התשי"ג-1953 בתקנות ההנחה הנ"ל, בפקודת העיריות ובפקודת המועצות המקומיות, ובעוד מספר חיקוקים ייעודיים.

 

 

==קריטריונים לחיוב בארנונה==

בסעיף 8(א) לחוק ההסדרים נקבע כי: "הארנונה תחושב לפי יחידת שטח בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו, ותשולם בידי המחזיק בנכס" ומאז חקיקת חוק ההסדרים מוגבל סיווגו של נכס לצורך חיוב בארנונה לפי שלושת הקריטריונים: סוג נכס, שימושו ומיקומו.

 

===שטח===