ויכוח ברצלונה – הבדלי גרסאות

הרקע לוויכוח היה המדיניות האנטי-תלמודית שהשפיעה על המנהיגים הדתיים של הנצרות, כפי שבא לידי ביטוי גם ב[[משפט פריס]] שהביא ל[[שריפת התלמוד|שריפת]] כמויות אדירות של ספרי [[תלמוד]]. הוויכוח נערך בארמונו של מלך אראגון, יעקב (חיימה) הראשון, ועמו ראשי הממלכה והכנסייה וראשי המסדר הדומיניקני שהפעילו את ה[[אינקוויזיציה]] הנוצרית (כלומר המנהיגות הפוליטית והרוחנית). הקהל היה כולו נוצרי למעט נציגי היהודים עצמם ולמעשה הוויכוח היה מעין משפט שבו עמדו הרמב"ן והיהדות למשפט לפני הנוצרים, על שהם עדיין מחזיקים באמונה היהודית ולא מוותרים עליה לטובת האמונה הנוצרית. הפוסק במשפט היה המלך עצמו שנחשב הגון כלפי הרמב"ן, ולהבדיל מוויכוחים אחרים, אף התיר לרמב"ן להתבטא כאוות נפשו. עם זאת, הרמב"ן לא יכול להקשות בשאלות על היהודי המומר שאיתו התווכח, ויכול רק לענות על שאלות שהלה הפנה אליו.

 

 

הוויכוח התעסק במספר נושאים בפולמוס היהודי-נוצרי, ועיקרם: