הקונגרס של ארצות הברית – הבדלי גרסאות

סמכות חשובה, שאינה מופיעה במפורש בחוקה, היא הסמכות לקיום שימועים בוועדות וזימון עדים. הקונגרס משתמש בסמכות זו גם על מנת לקבל מידע לצורך תהליך החקיקה אך גם לשם פיקוח על הממשל. היכולת של הקונגרס לחייב עדים להתייצב בפני וועדותיו ולהעיד בשבועה, ולהעניש על זילות הקונגרס במקרה של סירוב לעדות ועל עדות שקר, הפכה את השימועים לאחד הכלים החשובים של עבודת הקונגרס.

 

 

שתי סמכויות נוספות שנתונות בידי הסנאט באופן בלבדי היא הסמכות לאשר מינויים של הנשיא לתפקידים בממשל ובבתי המשפט הפדרלי, והסמכות לאשרר חוזים בינלאומיים ברוב מיוחס של שני שלישים.

 

אחרי שהצעת חוק התקבלה בנוסח זהה בשני בתי הקונגרס, היא נשלחת לאישור הנשיא אשר יכול לחתום עליה ובכך להפוך אותה לחוק, או להחזיר אותה תוך עשרה ימים לקונגרס עם הערות וללא חתימה, ובכך להטיל עליה [[וטו]]. במקרה כזה הקונגרס יכול לבטל את הוטו, על ידי קבלתו שוב ברוב של שני שלישים בכל אחד משני בתי הקונגרס, וההצעה הופכת לחוק גם ללא חתימת הנשיא. אם הנשיא לא חותם על החוק אך גם לא מחזיר אותו לקונגרס בזמן הקצוב, הוא הופך לחוק גם ללא חתימתו, אלא אם כן החוק נשלח לנשיא בעשרת הימים האחרונים לפני פיזור הקונגרס, ואז ההתעלמות ממנו מונעת את קבלתו, במה שמכונה "pocket veto".

==סמכויות נוספות==

החוקה מעניקה לכל אחד מבתי הקונגרס מספר סמכויות שאינן זמינות לאחר. מהסמכויות המוענקות לסנאט כוללות בין היתר צורך באישור ברוב מיוחד של הסנאט להסכמים בינלאומיים וקבלת אישור הסנאט למינויים של תפקידים ציבוריים כמו [[שר]]ים, שופטים פדרליים ובפרט שופטי [[בית המשפט העליון של ארצות הברית|בית המשפט העליון]], ו[[שגריר]]ים. כל חקיקה של [[מס]]ים חייבת להתחיל בבית הנבחרים. בהליך של הדחת בעלי תפקידים ב[[אימפיצ'מנט]] ההליך מתחיל בבית הנבחרים שמחליט האם לפתוח ב"משפט הדחה", ואם ההצעה מתקבלת המשפט נדון בפני הסנאט.

 

==ראו גם==