היסטוריה של אפגניסטן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ויקיזציה
שורה 173:
לאחר ש[[אחמד שאה מסעוד]] וכחותיו הפסידו את עיר הבירה קאבול והטליבאן צבר דומיננטיות רבה, מסעוד ומנהיג המיליציה היריבה [[עבדול ראשיד דוסטום]] החליטו לאחד כוחות כנגד הטליבאן והכריזו על הקמת "החזית המאוחדת" (הידועה גם בשמה "הברית הצפונית"). הטליבאן באותה עת תכנן מבצע התקפי נוסף כדי לכבוש את שארית השטחים שנותרו בשליטת מסעוד ודוסטום.{{הערה|1=[http://www.youtube.com/watch?v=EvYglyjbHkI ראו בסרטון המצורף]}} החזית המאוחדת הורכבה בעיקר מהכוחות ה[[טג'יקים]] של מסעוד והכוחות ה[[אוזבקים]] של דוסטום אך גם מפלגים [[הזארים]] וכוחות פשטונים שונים שהונהגו על ידי שלל מנהיגים ומפקדים אפגנים אחרים. בין סוף 1996 ל-2001 "החזית המאוחדת" שלטה על כ-30 אחוז מאוכלוסיית אפגניסטן, בעוד שהטליבאן שלט על רובה.
 
לפי דו"ח של האו"ם, במהלך ניסיונותיו של הטליבאן להשתלט על המחוזות הצפוניים של אפגניסטן שהיו בשליטת "החזית המאוחדת" הארגון טבח בשיטתיות אוכלוסייה האזרחית.{{הערה|שם=טבחים של הטליבאן|[http://articles.chicagotribune.com/2001-10-12/news/0110120312_1_taliban-fighters-massacres-in-recent-years-mullah-mohammed-omar Taliban massacres outlined for UN] Newsday, Chicago Tribune, 2001.}} נציגי האו"ם ציינו שבין 1996 ל-2001 הם גילו ראיות ל-15 טבחים באוכלוסייה האזרחית, וטבחים אלה "במידה רבה נערכו באופן שיטתי ומקושרים ישירות למשרד ההגנה של הטליבאן ואף ל[[מוחמד עומאר|מולא עומאר]] (מנהיג הטליבאן) עצמו".{{הערה|שם=טבחים של הטליבאן}} הטליבאן פגע במיוחד בני הזרם ה[[שיעה|שיעי]] ובאנשים ממוצא אתני [[הזארים|הזארי]].{{הערה|שם=טבחים של הטליבאן}} כחלק מכיבוש העיר [[מזאר אי-שאריףי שריף]] על ידי כוחות הטליבאן בשנת 1998, כ-4000 אזרחים הוצאו להורג ורבים אחרים עברו עינויים.{{הערה|[http://www.unhcr.org/refworld/country,,IRBC,,AFG,,3ae6aab050,0.html fghanistan: Situation in, or around, Aqcha (Jawzjan province) including predominant tribal/ethnic group and who is currently in control] UNHCR 1999.}}{{הערה|[http://www.hrw.org/reports98/afghan/Afrepor0-03.htm#P186_38364 Human Rights Watch report on Afghanistan in 1998].}} בין אלה שנהרגו במזאר אי-שאריףי שריף היו מספר דיפלומטים איראנים, ומספר נציגים איראנים נוספים נחטפו על ידי הארגון. [[איראן]] בתגובה העמיסה כ-150,000 חיילים על הגבול עם אפגניסטן וכמעט והחלה מלחמה אזורית, אך בהמשך הטליבאן הודה שהוא הרג את הדיפלומטים האיראנים והחזיר את גופותיהם לאיראן.{{הערה|[http://www.cnn.com/WORLD/meast/9809/15/iran.afghan.tensions.02/index.html Taliban threatens retaliation if Iran strikes] [[CNN]], 1997-09-15.}} בכך מלחמה אזורית נמנעה, אך המתיחות בין הטליבאן לאיראן נמשכה גם בעתיד.
 
מסמכים שונים חשפו את מעורבותם של חיילים ערבים ופקיסטנים בהרג ובמתקפות שערך הטליבאן.{{הערה|שם=טבחים של הטליבאן}} כך למשל, "פלוגה 055" של [[אל-קאעידה]] הייתה אחראית גם כן להרג המוני של אזרחים אפגנים.{{הערה|שם=הטלגרף|[http://www.telegraph.co.uk/news/worldnews/asia/afghanistan/1340244/Afghanistan-resistance-leader-feared-dead-in-blast.html Afghanistan resistance leader feared dead in blast] the Telegraph, September 11, 2001.}} הדו"ח של האו"ם מצטט עדי ראיה שתיארו לוחמים ערבים שנשאו סכינים ארוכות ובעזרתם שיספו גרונות של אנשים ועשו מעשי זוועה אחרים.{{הערה|שם=טבחים של הטליבאן}} בנוגע למעורבות פקיסטן ישנם דיווחים שרמטכ"ל הצבא הפקיסטני באותה תקופה, [[פרבז מושארף]], היה אחראי לשליחתם של אלפי חיילים פקיסטנים להלחם לצד הטליבאן ואל-קאעידה וכנגד כוחותיו של אחמד שאה מסעוד והחזית המאוחדת.{{הערה|שם=תמיכה פקיסטנית}}{{הערה|שם=מסעוד}}{{הערה|שם=נשיונל גאוגרפיק}}{{הערה|1=[http://www.historycommons.org/entity.jsp?entity=ahmed_shah_massoud Ahmed Shah Massoud - History Commons], 2010}} הסך הכולל של אזרחים פקיסטנים שהשתתפו בלחימה באפגניסטן מוערך ב-28,000 איש.{{הערה|שם=מסעוד}} מתוכם כ-20,000 היו חיילים סדירים של צבא פקיסטן וה-8,000 הנותרים היו מיליטנטים שגויסו ב[[מדרסה|מדרסות]] בפקיסטן ולחמו כחלק מכוחות הטליבאן.{{הערה|שם=הטלגרף}} המספר הכולל של לוחמי הטליבאן הוערך ב-25,000, כך שהמגויסים הפקיסטנים היו חלק נכבד מהכוח הצבאי הטליבאני.{{הערה|שם=הטלגרף}} לפי מסמך של משרד החוץ האמריקאי מ-1998 אכן "בין 20–40 אחוז מהחיילים הסדירים של הטליבאן הם פקיסטינים".{{הערה|שם=תמיכה פקיסטנית}} המסמך מוסיף שהוריהם של אותם פקיסטנים בדרך כלל "לא יודעים דבר על המעורבות הצבאית של בניהם בטליבאן עד שהם חוזרים בשק גופות חזרה לפקיסטן".{{הערה|שם=תמיכה פקיסטנית}} בצורה דומה, כ-3000 חיילים נוספים של הטליבאן היו ממוצא ערבי או מרכז-אסייתי.{{הערה|שם=הטלגרף}} משנת 1996 עד 2001 אל-קאעידה בראשות [[אוסמה בין לאדן]] ו[[איימן א-זוואהירי]] נהפך למדינה בתוך מדינת הטליבאן.{{הערה|שם=דיילי טיימס|1=[http://www.dailytimes.com.pk/default.asp?page=2008\08\31\story_31-8-2008_pg3_4 BOOK REVIEW: The inside track on Afghan wars by Khaled Ahmed], Daily Times (Pakistan), Aug. 31, 2008.}} מתוך כלל 45,000 חיילי צבא פקיסטן, הטליבאן, ואל-קאעידה שנלחמו בכוחותיו של [[אחמד שאה מסעוד]] ו"החזית המאוחדת", רק כ-14,000 היו אפגנים בעצמם.{{הערה|שם=מסעוד}}{{הערה|שם=הטלגרף}}
[[קובץ:Guerre en Afghanistan (octobre 2001).PNG|ממוזער|מפה של המצב באפגניסטן בין אוגוסט 2001 לאוקטובר 2001]]
הלחימה הצבאית בין הטליבאן ל[[עבדול ראשיד דוסטום]] באה לסיומה עם כיבוש מזאר א-שאריףי שריף ב-1998 על ידי הטליבאן. כוחותיו של דוסטום הובסו ואחמד שאה מסעוד נותר האופוזיציה הצבאית היחידה לטליבאן. קודם לנפילתו של דוסטום כוחותיו נלחמו בטליבאן תוך כדי עבירה על הדין הבינלאומי גם על ידיהם. כך למשל, לפי הארגון [[משמר זכויות האדם]] בשנת 1997, בקרב קודם על העיר מזאר א-שאריףי שריף, היו אלה כוחותיו של דוסטום שהוציאו להורג חיילי טליבאן באופן סיטונאי.{{הערה|שם=משמר זכויות האדם1|[http://www.hrw.org/backgrounder/asia/afghan-bck1005.htm#uf Afghanistan - Human Rights Watch Backgrounder], October 2001.}}
 
[[אחמד שאה מסעוד]] ייסד בשטחים שהיו בשליטתו מאז 1996 מוסדות דמוקרטיים, וחתם על האמנה לזכויות האישה.{{הערה|Marcela Grad, ''Massoud: An Intimate Portrait of the Legendary Afghan Leader'', Webster University Press, 2009, p. 310.}} הארגון "משמר זכויות האדם" לא ציין בדו"ח שלו אף עבירת זכויות אדם על ידי כוחותיו של מסעוד בשטחים שבשליטתו.{{הערה|שם=משמר זכויות האדם1}} כתוצאה מכך, ברחו אזרחים רבים מאזורים אחרים באפגניסטן לאזורים שבשליטתו של מסעוד.{{הערה|שם=נשיונל גאוגרפיק|1=[http://www.youtube.com/watch?v=xpQI6HKV-ZY&feature=related Inside the Taliban], National Geographic, 2007}} נשיונל גאוגרפיק ציינו בסרטם הדוקומנטרי "בתוך הטליבאן": {{ציטוטון|הדבר היחידי שעמד בדרכם של טבחים עתידיים של הטליבאן באזרחים היה אחמד שאה מסעוד.}}{{הערה|שם=נשיונל גאוגרפיק}} הטליבאן באופן חוזר ונשנה הציע למסעוד תפקידים בכירים בתמורה לכך שיפסיק את התנגדותו להם, אך מסעוד דחה את ההצעות. הוא הסביר בראיון אחד:
שורה 188:
=== מלחמת נאט"ו באפגניסטן (2001-) ===
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[מלחמת אפגניסטן (ארצות הברית)]], אל-קאעידה, [[פיגועי 11 בספטמבר]]}}
ב-9 בספטמבר 2001 נהרג [[אחמד שאה מסעוד]] בהתנקשות על ידי 2 מחבלים מתאבדים ממוצא ערבי. יומיים לאחר מכן [[פיגועי 11 בספטמבר]] זעזעו את ארצות הברית וכ-3000 איש נהרגו. נשיא ארצות הברית [[ג'ורג' ווקר בוש|ג'ורג' בוש]] האשים את [[אוסמה בן לאדן]] באחריות לפיגועים, ולאחר שהטליבאן סירב להסגיר אותו לרשויות האמריקאיות, הורה על תחילת המבצע הצבאי כנגד בסיסי אל-קאעידה באפגניסטן. בשלב הראשון כוחות מיוחדים אמריקאים ובריטים נלחמו לצד כוחות ה"חזית המאוחדת" (שבשלב זה נודעה יותר בשמה "הברית הצפונית") כנגד הטליבאן.{{הערה|שם=NYTOct8|1={{cite news|url=http://www.nytimes.com/2001/10/08/world/nation-challenged-attack-us-britain-strike-afghanistan-aiming-bases-terrorist.html?scp=2&sq=Afghanistan+&st=nyt|title=A Nation challenged: The attack; U.S. and Britain strike Afghanistan, aiming at bases and terrorist camps; Bush warns 'Taliban will pay a price'|last=Tyler|first=Patrick |date=October 8, 2001|publisher=New York Times|accessdate=28 February 2010}}}} באותו זמן ארצות הברית הפציצה מטרות של הטליבאן ואל-קאעידה ברחבי כל אפגניסטן בעזרת [[טיל שיוט|טילי שיוט]]. צעדים אלה הובילו לנסיגת הטליבאן ואל-קאעידה ממזאר אי-שאריףי שריף ובהמשך גם מרוב חלקיה האחרים של אפגניסטן לעבר הגבול עם פקיסטן. בדצמבר 2001, לאחר שממשלת הטליבאן הופלה וממשלה אפגנית בראשות [[חאמיד כרזאי]] נוסדה, מועצת הביטחון של האו"ם החליטה על הקמת כוח בינלאומי שישהה באפגניסטן כדי לסייע לממשלת כרזאי ולספק ביטחון בסיסי לאזרחי אפגניסטן.{{הערה|1=[http://www.refworld.org/cgi-bin/texis/vtx/rwmain?docid=3c4e94571c UN Security Council's Resolution 1386 (2001)]}}{{הערה|[http://nato.usmission.gov/ United States Mission to Afghanistan] Nato.usmission.gov.}}
[[קובץ:Afghan soldiers.jpg|ממוזער|חיילי הצבא הלאומי של אפגניסטן בשנת 2010]]