אוזן – הבדלי גרסאות

האוזן החיצונית היא מאפיין ייחודי של [[יונקים]] והיא יכולה להופיע במגוון של גדלים וצורות.{{הערה|שם=ביופסיכו}}

* '''אפרכסת''' - האפרכסת מיועדת [[קליטה|לקלוט]] ולמקד [[צליל]]ים, אך זהו אינו חלק חיוני בתהליך השמיעה. ישנם [[יונקים]] המסוגלים להטות את האפרכסת כדי לשפר את שמיעתם ולמקם את הקול, אך האדם נטול יכולת כזו. האפרכסת מורכבת מסחוס אלסטי הממשיך לגדול באטיות במשך החיים ולכן בגיל מבוגר האפרכסת גדולה יחסית. מבנה האפרכסת גורם לשינוי בחלק מתדרי הקול המגיעים לאוזן בתלות בזווית הגעתם, ועל ידי כך מתאפשר זיהוי מדויק יותר של הכיוון שממנו מגיע הקול. במהלך ההיסטוריה היו מקרים בהם נהגו לנקב את אפרכסת האוזן (כמו רציעת אזנו של [[עבדות|עבד]] בתנ״ך, שעל פי ה[[תלמוד בבלי|תלמוד]] הכוונה לניקוב בדופן האוזן).

* '''[[עור התוף]]''' - או '''הקרום התופי''' הוא קרום דק המצוי באוזן ומפריד בין האוזן החיצונית ל[[אוזן תיכונה|אוזן התיכונה]]. עור התוף מורכב משלוש שכבות: המשך העור של תעלת השמע החיצונית- אפיתל קשקשי, שכבה רירית המתנפחת כאשר האוזן מודלקת- אפיתל נשימתי, ושכבה העשויה שתי וערב ותפקידה לכווץ את עור התוף- סיבי קולגן. החיצוני ביותר הוא האפיתל הקשקשי (לכיוון תעלת השמע) והפנימי ביותר הוא האפיתל הנשימתי. עור התוף מגביר ומעביר את גלי ה[[קול]] שנקלטים מהאוויר החיצוני ל[[עצמות השמע]] הקטנות (Ossicless) שבאוזן התיכונה, שבסופו של דבר נקלטים על ידי האיבר הקורטי שבאוזן הפנימית ואותותיהם מועברים דרך העצב השמיני לקורטקס באזור הטמפורלי במוח, לצורך קליטה והבנה. נקב או קרע בעור התוף יכולים להוביל ל[[חירשות|איבוד שמיעה הולכתי]].