פוג'יין – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
מ הוספת קישור להעולם המערבי |
||
שורה 43:
סיום עידן הסחר הימי במחוז סימן את תחילתו של עידן ההגירה. החל ב[[המאה ה-16|מאה ה־16]] החלו תושבים מפוג'יין להגר למדינות שכנות כגון [[סינגפור]], [[הפיליפינים]], [[מלזיה]] ו[[אינדונזיה]]. כאשר [[שושלת צ'ינג]] הכלילה את האי טאיוואן תחת מחוז פוג'יין החלה הגירה מסיבית גם לאי זה, ומרבית תושבי האי המודרני הם למעשה צאצאי מהגרים פוג'יינים. מסורת זו של הגירה נמשכת עד היום, ורבים מהמהגרים הסינים ברחבי העולם (כולל בישראל) הם פוג'יינים או צאצאיהם. להגירה זו חלק חשוב באופי הנוכחי של המחוז, כיוון שרבים מהמהגרים בתפוצות אכן התייחסו לפוג'יין כאל מולדתם והדבר מתבטא בקשר רציף של המחוז עם הפזורות השונות. הקשר עם טאיוואן תרם רבות למחוז החל ב[[שנות ה-70]], והוא הפך לאחד העשירים בסין. העיר '''[[שיאמן|שְׂיָאמֶן]]''' בפרט מדורגת אחת הראשונות בסין בתמ"ג לנפש (לפני [[בייג'ינג]] ו[[שאנגחאי]]).
נוסף על כל אלה הייתה פוג'יין, החל ב[[המאה ה-17|מאה ה־17]] מוקד של מגע, לא תמיד מבורך, [[העולם המערבי]], ובפרט בריטניה, שהייתה להוטה לסחור עם סין ולהפעיל עליה את השפעתה (ראו גם [[ההיסטוריה הסינית]] ו[[מלחמת האופיום הראשונה|מלחמות האופיום]] בפרט). פוג'יין מהווה נקודת מגע חשובה של סין עם יתר העולם. עם זאת פוג'יין תמיד היוותה כינור שלישי ל[[גואנגדונג]] ול[[שאנגחאי]] בנושאי סחר חוץ.
המחוז הוא הררי ברובו, וחופו משונן ורצוף [[אי]]ים ו[[מפרץ|מפרצים]]. האקלים מוגדר כ[[אקלים סובטרופי|סובטרופי]]. ה[[קיץ|קייצים]] חמים מאוד וגשומים, ואף נתונים לסכנת [[טייפון|סופות טייפון]] מ[[האוקיינוס השקט]]. בינואר הטמפרטורה הממוצעת היא 7-10°c לאורך החוף או 6-8°c בהרים. ה[[משקעים]] השנתיים הם 1400-2000 מ"מ בממוצע.
| |||