הפלישה המונגולית לאירופה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לארצות המערב |
|||
שורה 93:
בפקודתו של [[אוגדיי חאן]] יצאו בשנת [[1229]] מונגולים בהנהגתם של '''בובדיי''' ו'''קוקדיי''' לתקוף את [[בולגריה של הוולגה]]. כוח זה הצליח להביס את שומרי הגבול הבולגריים באזור [[אורל (נהר)|נהר אורל]] וכבשו את החלק העליון של עמק הנהר. חיל הפרשים המונגולי הצליח ב-[[1232]] לכבוש את דרום מזרח [[בשקיריה]] ונתחים נוספים מדרום בולגריה של הוולגה, אך לא הצליחו לכבוש ערים בולגריות.
ב[[קורילטאי]] הגדול, שנערך ב-1235, בבירה החדשה, [[חרחורין|קראקורום]], נידון נושא היציאה למסע כיבוש חדש. הוצעו שני כיוונים למסעי כיבוש, האחד באסיה לכיוון ממלכתה של שושלת סונג והשני לכיוון אירופה. [[סובוטאי]] הציע לצאת למסע כיבושים באירופה, שם יתקפו ויכבשו מדינה אחר מדינה, כפי שעשו ב[[סין]]. להערכת סובוטאי, הזמן הדרוש לביצוע המשימה היה 18 שנים. האסיפה התלהבה מההצעה והתלהבותו של אוגדיי חאן הייתה כה גדולה, שרצה לעמוד בעצמו בראש המסע. יועצו הסיני צינן את התלהבותו והזכיר לו שהאימפריה המונגולית זקוקה לשליט שינהיג אותו ועליו להישאר בעיר הבירה. ג'ינגיס חאן יעד את בנו, [[צ'יוצ'י]] להיות שליט [[ארצות המערב]], לכן האסיפה, שזכרה זאת, הטילה את הנהגת המסע על [[באטו חאן]], בנו של צ'יוצ'י{{הערה|Florin Curta, '''Southeastern Europe in the Middle Ages 500 - 1250''', Cambridge Medieval Textbooks עמוד 409 {{אנגלית}}}}. באותה עת עמד לרשותו של באטו חאן רק צבא של 4,000 לוחמים, כמות שלא התאימה למשימה. הוקצו לבאטו חאן שנתיים לצורכי הכנות, כדי לגייס, לצייד ולהאמן את החיילים החדשים.
המונגולים החליטו להעמיד בראשו צבא זה את המשובחים שבמצביאיהם, שיועברו מ[[סין]] ומ[[חצי האי ערב]] וביניהם רבים מבני המשפחה השלטת. בין המצביאים נמנו האחים של באטו חאן, [[אורדה חאן]], [[שיבאן]], [[ברקה (מצביא מונגולי)|ברקה]] ו'''שינקור''', בנו של [[צ'אגאטאי חאן]], [[באידר]] ונכדו של צ'אגאטאי חאן, [[בורי (מצביא מונגולי)|בורי]], בניו של אוגדיי חאן, [[גויוק]] ו[[קאדאן]] ובניו של [[טולוי]], [[מונגקה חאן]] ו[[בודז'ק]].
| |||