פזמון ליקינתון – הבדלי גרסאות

* [[אבנר כץ]] (בספר לאה גולדברג, '''החלום הוא ציָּר גדול: מבחר שירים לילדים''', בני ברק: ספרית פועלים, תשנ"ח 1998) – באיור הצבעוני, שמוקדש לו עמוד ממול לעמוד של השיר, מתוארים פרחי היקינתון זוהרים באור יקרות על רקע לילי כהה.{{הערה|שם=שלח, לאה גולדברג, 71}}{{הערה|לדברי שלח, איוריו "מבוססים על שדות צבע שנוצרו במשיכות מכחול רחבות, לעתים בשכבות בעלות גוונים שונים. על גביהם מופיעים הדימויים בקווי מתאר שחורים שזורים בכתמי צבע. הגישה הפרשנית של כץ אינה מרככת את המסרים ונוגעת ברגשות של בדידות, כאב, אשמה ודאגה מנקודת מבט המשקפת את רגשות האב" (שלח, '''לאה גולדברג''' (2014), עמ' 56–57).}} לדברי חוקרת ספרות הילדים יעל דר, איוריו של כץ, כמו שיריה של גולדברג שכונסו בספר, משלבים גם חומרים שאינם ילדיים במובהק. "איוריו משחקים על הקו הדק שבין איור לציור. מצד אחד יש באיורים התייחסות ישירה לשיר המאויר [...] ומצד שני רוב הציורים עומדים בפני עצמם כיחידה עצמאית, ושואבים מטכניקות של אמנות גבוהה. כץ לא דבק בטכניקה אחת. יש בספר איורים כתמיים מאוד, יש ציורים עם [[קו מתאר|קונטור]]ים וקווים בעיפרון ששואבים מעולם ה[[רישום]], הצבעוניות משתנה – וכל זה קורא לדפדוף ועיון מעמיק גם בצד חסר המלים של הדף".{{הערה|יעל דר, "צבעוניות של רגע נדיר", '''[[הארץ]]''', מוסף ספרים, 1 באפריל 1998. לפי דר בביקורתה, "ספרות הילדים של [[ארצות המערב]] אוהבת קלאסיקה, ורק לנו קשה עם זה. קשה לנו להציג לפני ילדינו את הרישומים הרזים, בשחור לבן, של נחום גוטמן ואריה נבון, לנוכח שלל צבעי הכרומו של מכונות הדפוס החדישות [...] שירתה של לאה גולדברג לילדים היא קורבן עצוב של אותה מגמה, וטוב עשתה ספריית פועלים שהחליטה לשווק אותה באדרת חדשה. העכשוויות הססגונית של הספר החדש היתה צריכה להתחרות עם קלאסיקה כשלעצמה – אריה נבון – ולשם כך ההוצאה בחרה במאייר מן השורה הראשונה" ('''שם''').}} הספר זכה ב[[פרס מוזיאון ישראל לאיור ספר ילדים על שם בן-יצחק]].{{הערה|שם=שלח, לאה גולדברג, 56–57}}