פזמון ליקינתון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לארצות המערב
שורה 147:
* תמי בצלאלי (בספר '''שירים שאוהבים'''; ערכה: [[אסתר סופר]], ירושלים: [[הוצאת כתר|כתר]] ('כתר-לי'), 1977) – בתחתית האיור הצבעוני דשא עם פרחים זעירים שממנו צומח יקינתון שגובהו כחצי מהדף כולו, בבסיסו ארבעה עלים מוארכים והוא נושא שמונה פרחים גדולים בצבע לבן עם גוני תכול. הלבנה מאירה ממעל, בוהקהּ בשמי הלילה מבוטא במעגלים מתרחבים בצבעים לבן, תכלת ואפור. לצדה, למעלה, ענן קטן, ומן השמים נושרות טיפות של גשם, רובן בסביבתו של היקינתון.
* [[דוש]] (בספר '''100 שירים ראשונים''', כרך א: אנתולוגיה של שירים לגיל הרך; בחרו וערכו: דניאלה גרדוש, [[תלמה אליגון]], תל אביב: [[הוצאת כנרת|כנרת]], תשמ"א 1990) – באיור, המשלב צבעי לבן, שחור וסגול, מוצג היקינתון הלבן גדל ומעליו שני עננים מחייכים ולבנה המשוחחת עמם.
* [[אבנר כץ]] (בספר לאה גולדברג, '''החלום הוא ציָּר גדול: מבחר שירים לילדים''', בני ברק: ספרית פועלים, תשנ"ח 1998) – באיור הצבעוני, שמוקדש לו עמוד ממול לעמוד של השיר, מתוארים פרחי היקינתון זוהרים באור יקרות על רקע לילי כהה.{{הערה|שם=שלח, לאה גולדברג, 71}}{{הערה|לדברי שלח, איוריו "מבוססים על שדות צבע שנוצרו במשיכות מכחול רחבות, לעתים בשכבות בעלות גוונים שונים. על גביהם מופיעים הדימויים בקווי מתאר שחורים שזורים בכתמי צבע. הגישה הפרשנית של כץ אינה מרככת את המסרים ונוגעת ברגשות של בדידות, כאב, אשמה ודאגה מנקודת מבט המשקפת את רגשות האב" (שלח, '''לאה גולדברג''' (2014), עמ' 56–57).}} לדברי חוקרת ספרות הילדים יעל דר, איוריו של כץ, כמו שיריה של גולדברג שכונסו בספר, משלבים גם חומרים שאינם ילדיים במובהק. "איוריו משחקים על הקו הדק שבין איור לציור. מצד אחד יש באיורים התייחסות ישירה לשיר המאויר [...] ומצד שני רוב הציורים עומדים בפני עצמם כיחידה עצמאית, ושואבים מטכניקות של אמנות גבוהה. כץ לא דבק בטכניקה אחת. יש בספר איורים כתמיים מאוד, יש ציורים עם [[קו מתאר|קונטור]]ים וקווים בעיפרון ששואבים מעולם ה[[רישום]], הצבעוניות משתנה – וכל זה קורא לדפדוף ועיון מעמיק גם בצד חסר המלים של הדף".{{הערה|יעל דר, "צבעוניות של רגע נדיר", '''[[הארץ]]''', מוסף ספרים, 1 באפריל 1998. לפי דר בביקורתה, "ספרות הילדים של [[ארצות המערב]] אוהבת קלאסיקה, ורק לנו קשה עם זה. קשה לנו להציג לפני ילדינו את הרישומים הרזים, בשחור לבן, של נחום גוטמן ואריה נבון, לנוכח שלל צבעי הכרומו של מכונות הדפוס החדישות [...] שירתה של לאה גולדברג לילדים היא קורבן עצוב של אותה מגמה, וטוב עשתה ספריית פועלים שהחליטה לשווק אותה באדרת חדשה. העכשוויות הססגונית של הספר החדש היתה צריכה להתחרות עם קלאסיקה כשלעצמה – אריה נבון – ולשם כך ההוצאה בחרה במאייר מן השורה הראשונה" ('''שם''').}} הספר זכה ב[[פרס מוזיאון ישראל לאיור ספר ילדים על שם בן-יצחק]].{{הערה|שם=שלח, לאה גולדברג, 56–57}}
* [[בתיה קולטון]] (בספר '''שרשרת זהב: שירי מופת לילדים – מביאליק ועד יהונתן גפן'''; בחרה וערכה: [[נירה הראל]], תל אביב: [[אחוזת בית (הוצאה לאור)|אחוזת בית]], תשס"ז 2007) – לדברי האוצרת עדי שלח, "בתיה קולטון הופכת את שיר הטבע הקטן להילולה קטנה לאור ירח, שבה שותפים דמויות מהאגדות, בעלי חיים וילדים".{{הערה|שם=שלח, לאה גולדברג, 71}} המאייר [[שחר קובר]] מסכים כי "משיר ערש נוגה, הפכה קולטון את "פזמון ליקינתון" למסיבה אחת גדולה. שתיים למעשה – מסיבת לילה בה גמדים חוגגים סביב ניצני היקינתון, והירח, לבוש כותונת לילה צופה בהם ממעל. ומסיבת בוקר, בה היקינתון כבר פורח וילדים רוקדים מסביבו, שוב תחת עינו הפקוחה של הירח."{{הערה|לדעתו, "ריבוי הדימויים, הצבעים, הדמויות, הצמחייה והרקע הצבעוני, גורמים לאיור להפוך לדומיננטי על חשבון הטקסט, ואולי מקטינים במעט מחשיבותו למרות עבודתה היפה של קולטון." (שחר קובר, [http://ha-pinkas.co.il/מפגש-פסגה מפגש פסגה], '''הפנקס''': כתב עת מקוון לספרות ותרבות לילדים, 25 במאי 2011).}} הספר זיכה את קולטון בציון לשבח (מדליית כסף) במסגרת [[פרס מוזיאון ישראל לאיור ספר ילדים על שם בן-יצחק]] לשנת תשס"ח–2008. לדברי ה[[אוצר (מקצוע)|אוצר]]ת, נורית שילה-כהן, איוריה של קולטון מהווים "קריאה חזותית מרתקת שמטעינה מחדש את השירים ברוח רלוונטית למרות סגנון ה[[רטרו]] של האיורים. [...] האיור מתפקד בו בזמן ברמת המידע וברמה הפרשנית, הוא גם דקורטיווי וגם קלסי. [...] ריבוי הפרטים בונה עולם שלם מסביב לשיר ומצליח להעשיר אותו ובכך להאריך את זמן ההתבוננות של הקורא המסתכל".{{הערה|1=[http://www.imj.org.il/exhibitions/2008/ben-yitzhak-award/ben-ytzchak-heb.pdf#page=8 בתיה קולטון, שרשרת זהב: שירי מופת לילדים מביאליק ועד יהונתן גפן], '''פרס מוזיאון ישראל לאיור ספר ילדים על-שם בן-יצחק לשנת תשס"ח–2008''', ירושלים: [[מוזיאון ישראל]] – אגף הנוער על-שם רות, 2008, עמ' 8.}}
* [[אורית ברגמן]] (בספר '''חלומות שמורים: הספר השלם לשירי ערש עבריים'''; בחר וערך: אביב מסינגר, אור יהודה: כנרת, 2008) – לדברי קובר, עבודתה של ברגמן "מוסיפה הומור לשיר על-ידי האנשת הירח בעזרת כובע מצחיק, הבית הקטן והמוזר ממנו מציץ הילד אל עבר הירח, פרחי היקינתון המצוירים להפליא".{{הערה|קובר קובל על כך ש"ישנה תחושה שהאיור גובר על השיר. השערתי היא כי הסיבה לכך היא דווקא עיצוב הדף, בו הטקסט מצטופף לו בעמוד ונזהר שלא לגעת באיור עצמו." (שחר קובר, [http://ha-pinkas.co.il/מפגש-פסגה מפגש פסגה], '''הפנקס''': כתב עת מקוון לספרות ותרבות לילדים, 25 במאי 2011).}}